גוש חלב מרות

הפעם נצא בג'יפים אל לשרידי ישובים יהודים שפרחו בגליל, נעלמו ונשכחו.

נתחיל את הסיור בכניסה לכפר ג'יש הוא גוש חלב ההיסטורית. בכניסה לכפר ממשיכים ישר. ליד סניף הדואר פונים ימינה לרחוב שעל עמודיו סימון שבילים ירוק. הכביש הופך לדרך עפר היורדת לנחל גוש חלב. (2161 במפת סימון שבילים)

גוש חלב התפרסם בתקופת המרד הגדול בזכות יוחנן מגוש חלב אשר ריכז בעיר כ- 400 לוחמים ועם כניעת הכפר עברו לירושלים שם המשיכו במרד עד סופו המר.

השביל הירוק יורד לצד הנחל, לאחר כ- 700 מטרים נראה מימין שרידי מבנה זהו בית הכנסת העתיק של גוש חלב שהיה פעיל בין המאות ה-3 ל-6 לספירה. בית הכנסת היה מפואר ועדות לכך  הם העמודים המקושטים והעיטורים. חפשו באחד העמודים ותמצאו כתובת בארמית שתרגומה: יוסה בן נחום עשה את זה [העמוד] ותהא לו הברכה. משקוף מרשים מונח ברצפה ועליו עיטור של עיט ושני זרים מצדדיו.

מבית הכנסת נמשיך עם השביל לצומת שבילים שם נפגוש בנחל נוסף הנשפך מימין לתוך נחל גוש חלב. נמשיך במעלה נחל זה לכוון עין עלווה, פינת חמד של מעיין ונחל זורם בחורשת עצי צפצפה. אידאלי לעצירה לקפה.

הדרך ממשיכה לטפס בין המטעים של כרם בן זמרה, נכנסת לישוב וסובבת אותו בדרך ההיקפית עד לשער הכניסה.

הישוב נקרא על שמו של התנא יוסי בן זמרה שציונו נמצא בתחום הישוב, מקום מתאים לאמירת פרק תהילים.

פונים שמאלה ונוסעים כ 2.5 ק"מ בכביש עד שנראה משמאל את הישוב ריחניה. נפנה ימינה לדרך כורכר המסומנת אדום (2155) ואיתה ניסע כקילומטר וחצי עד שהדרך האדומה תהפוך לשביל להולכי רגל בלבד, נחנה את הרכב ונטפס רגלית במעלה גבעת הטרשים אל מערת עלמה.

מערת עלמה היא אחת המערות הגדולות, העמוקות והמיוחדות בישראל. אורכה כחצי קילומטר ועומקה כ 100 מ' וכבר כתב עליה אחד מתלמידיו של הרב חיים בן עטר בשנת 1742 : "אין לה קץ ותכלית, והנכנס בה הוא נאבד מרוב הכוכין שיש בה....., והנכנס לשם הוא מסתכן מרוב פחד", היום יש חיצים ומעקות בקטעים החלקים ועדיין יש להכנס בזהירות תוך שימוש בפנסים, לא מתאים למי שסובל מקלסטרופוביה, פחד גבהים או קוצר נשימה.

אנו חוזרים לרכב וממשיכים מזרחה עם סימון השבילים השחור, שער ושלט המזהיר שמכאן ואילך אנו נכנסים לשטח אש. מכאן ניתן להמשיך רק בתיאום מוקדם מול צה"ל.

לאחר כ2 ק"מ נפגוש סימון שבילים ירוק לכוון צפון (שמאלה), 300 מטר בשביל הירוק ואנחנו במרות.

הרושם הראשון מאכזב, האתר שהיה פעם מטופל ומושקע מוזנח היום, ספסלי קק"ל הרוסים, קוצים וברחשים. הרושם משתנה עם הכניסה לאתר, ברור הוא שלפנינו שרידי בית כנסת מפואר. הבנין רחב, שרידי העמודים מרשימים, שחזור של רצפת פסיפס בכניסה "וזאיב וטלה ירעו כאחד", רצפת פסיפס בצפון עם דמות לוחם, אולי דוד? . שרידי בית המדרש, המקווה וחדר אוצר בו נמצא מטמון של מאות מטבעות זהב. מימי אלכסנדר ינאי מהמאה ה-1 לפנה"ס  ועד שנת 1173 הממצאים מעידים על קהילה יהודית גלילית שהתקיימה ברציפות כ-1,300 שנים. השתתפה במרד הגדול, ניהלה חיי חקלאות ומסחר, והותירה זכר גם בקטעי הגניזה. ואנו חשים חיבור לאותם יהודי הגליל ששמרו אמונים לארץ ישראל.

היציאה מכאן עם המשך השביל השחור לכוון מזרח המוביל לאיילת השחר