מלכות ישראל

שלוש פעמים בשנה הן נוטשות את הבעלים, הילדים, הנכדים ומקומות העבודה, "מלאימות" מהבעל את הג'יפ ומאפשרות לעצמן שלושה ימים הרפתקנים של טיול ג'יפים.

הן כבר חרשו את רמת הגולן והגליל, עמק יזרעאל ורמות סירין, טפסו בהרי ירושלים בעקבות לוחמים ועוד הארץ גדולה.

ובקיץ האחרון הן יצאו לטיול לרוחבה של א"י, מהים עד לירדן, נפגשו באחד מיערות הכרמל, חיבוקים של התרגשות, תמונה קבוצתית ויוצאות לדרך.

יורדים מהכביש ל"דרך נוף הכרמל" , הטרמפיסטיות המומות מהנוף, הנהגות המומות מהבורות, הג'יפ מקפץ. למי שיש כאבי גב, נזכרת בהם, למי שאין עוד יהיו אבל מה הם כל הקשיים מול החדווה שבהכרת דרכים חדשות, נופים מקסימים.

"כתבור בהרים וככרמל בים יבוא" אומר הנביא ירמיה (מו, ח) ורק טיול בכרמל מסוגל להמחיש את יופיו של הים הנשקף מכל עבר, מהמוחרקה נצפה הים הכחול בצפון ומהר שוקף קורא הים הכחול מדרום. השבילים מסולעים, יש להקפיד על נהיגת שטח נכונה לשמור על הנוסעות ועל הרכב.

עוברים ליד האנדרטה לנספים באסון השריפה בכרמל, דקה של דומיה, אסנת המדריכה חוזרת על תאור האסון שזכור כל כך טוב, שש שנים אחרי ועדיין סמני השריפה בשטח.

חוצים את יערות הכרמל ועמק מהר"ל, מערת פעמון וגתות עתיקות ביער עופר, השמש שוקעת ממערב לתוך הים צובעת את העננים באדום.

עם ערב מפגש חברתי באכסניה, שיחה של נשים, חלקן מכירות ותיקות, חלקן הצטרפו למועדון לאחרונה, "היום יום הולדת" שרים לאחת שהיום יום הולדתה, מנפחים בלונים. תחושה של עליצות מהולה באדרנלין.

היום השני כבר בסימן מעיינות רמת מנשה, חציה של עין מחוללים, רחצה בעין אביאל, טבילה בעין נילי, הפסקת צהרים בנחל קיני וטבילה של ערבית בעין יזרעאל, בכל המקומות המטיילות בגפן, לא צריך לעשות חשבון לאיש.

לקראת חשיכה חוצים את עמק יזרעאל, כמו בשיר שדות שבעמק \ קידמוני הלילה \בריח הזבל \ניחוח חציר. דרכים חקלאיות מתפתלות בין השדות, ממטרות מתיזות מים , אורות נדלקים בישובים סמוכים, כפר יחזקאל וגבע. "נומה עמק ארץ תפארת"

ודווקא אז, כאשר כבר מרגישים את האכסניה בגדעונה ומריחים את ארוחת הערב באויר זה קורה! שדה חקלאי, דרך בהשקיה ואחד הג'יפים שוקע בבוץ!

באסה, קצת מלחיץ, אפילו קצת יותר מקצת, "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי?" כנראה שלא מההרים, הבעלים רחוקים, הם גם לא רלוונטים לטיול נשים. "אם אין אני לי, מי לי? " שולפים רצועת גרירה, שאקלים (מי ידע עד עכשיו מה זה שאקלים) אסנת המדריכה תופסת פיקוד, מחלקת הוראות. יש על מי לסמוך. הג'יפ הגורר מתקרב, נכנסים לבוץ, קושרים, גוררים ו... אנחנו בחוץ לקול מצהלות. המטיילות.

וביום השלישי מטפסים מהעמק לגלבוע, קצת עליה, קצת תהום ומחצבה משמאל מתחלפת בתהום מימין, קצת מלחיץ. אבל הנוף מדהים. עמק חרוד תחתינו על קיבוציו ושדותיו המוריקים, מאגרי המים ורכבת העמק, בית שאן במזרח, עפולה במערב, עין חרוד ובית השיטה למטה. צבעי השדות חומים וירוקים וצהובים, חקלאי בעל נפש אומן קצר את שדה החיטה באופן שדיוקנו של הזמר אריק איינשטיין נותר חרוט בשדות. עוצרים בהר שאול להתבונן, לסייר בשביל התנ"ך, לעסוק בדמותו הטראגית של המלך הראשון, שאול ובשופטים נוספים שפעלו באזור זה. כמו גדעון, דמותה של דבורה הנביאה, אם טיפוס לאשה דעתנית ואסרטיבית מתחברת לאווירת המסע ואנחנו ממשיכים למעלה גלבוע אל טורבינות הרוח הענקיות המספקות חשמל ירוק לישובי הסביבה, כמו דון קישוט וסאנשו פאנשה אנחנו מביטים במפלצות הענק השקטות הללו המניעות כנפיים בעצלתיים ברוח החלשה המנשבת בעצלתיים.

ומול הנוף האדיר הזה מתארגנים לצהרים בהכנה עצמית, הבנות חותכות עגבניות וטחינה עם מוצרי חלב, ולחמניות טריות, אין כמו הכנה בצוותא, רק החום, החום הזה של הקיץ מעיק ועמק המעיינות תחתינו קורא לנו בואו אלי, בואו אל מעיינותי.

ואז פנצ'ר! טוב זה כבר לא אמור להיות מסובך, כבר למדנו להתמודד לבד, נכון? לצורך כך יצאנו למסע הזה. ארבעה ברגים נפתחים, משום מה יש בורג חמישי עם הברגה מיוחדת נגד גנבים. יצרן מעצבן! מי ביקש ממך להתחכם? איפה הגוז'ון? אין גוז'ון?, מתקשרים לחברים וכשכלים כל הקיצים אפילו פותחים את ספר הרכב. סוף טוב הכל טוב, הסתדרנו לבד! והג'יפים יורדים את הגלבוע בדרך נופית מתפתלת מהממת ביופיה, בקעת הירדן מימיננו דרומה, עמק המעיינות תחתינו ממתין לנו על שלל מעיינותיו המוכרים יותר והמוכרים פחות נחל הקיבוצים, עין מודע, עין נזם , עין צמד ועוד הרבה אחרים, כולם בהישג ג'יפ ואנחנו גולשים לעמק הנפלא הזה לרחצה בבריכת אבוקה. שם המטיילות מניחות אבטיח במים, שיתקרר, חולצות את השמפניה שהבאנו ליום ההולדת. תמונה קבוצתית רטובה במים היא חובה ומבטיחות, מבטיחות, מבטיחות זו לזו לשוב ולהפגש בטיול הבא.