מלכת לכיש יום ב

יום שני למסע הג'יפים של "מלכת ישראל" בחבל לכיש. הטיול מתחיל בתל לכיש, העיר השניה בחשיבותה בממלכת יהודה. העיר שנפלה בידי האשורים והבבלים בהגנה על ירושלים. נכנסים בשערי העיר ושבתאי מסביר על חשיבות השער בעת העתיקה שם ישבו השוטרים והשופטים כמו שנאמר "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", חוצים את התל לאורכו אל באר המים שנחפרה לעומק 45 מטר בכדי להגיע למי התהום שתחת לתל. כמובן חובה להזכיר את חרסי לכיש מתקופת המלחמה בבבלים ובמיוחד חרס 4 הנוגע ללב, אולי מכתבו האחרון של מפקד המצודה המודיע למלך שעזקה נפלה בידי האויב י"ֵדַע כִּי אֶל מַשֻּׂאֹת לָכִשׁ נַחְנוּ שֹׁמְרִם כְּכֹל הָאֹתֹת אֲשֶׁר נָתַן אַדְנֵי, כִּי לֹא נִרְאֶה אֶת עֲזֵקָה".

הג'יפאיות ממשיכות בנסיעה ואנחנו חוצים את כרמי לכיש, "ענבי טלי- כל ענב זהב", הדרך חוצה אפרים ירוקים, טוסקנה של שפלת יהודה ומגיעה לאיזור בית גוברין אל ה"וילה של נאצר" , וילת פאר נטושה שראתה ימים טובים מאלה. במלחמת העצמאות כותרה החטיבה המצרית הרביעית ב"כיס פאלוג'ה" המפורסם שבין צומת פלוגות של היום לבית גוברין, בנובמבר 48 נפגש יגאל אלון עם המח"ט המצרי בוילה במטרה לשכנעו להכנע. אחד מהמשתתפים במשא ומתן גמאל עבדול נאצר מאז מכונה הבנין "הוילה של נאצר".

עוקפים את בית גוברין, האמפיתיאטרון הרומאי הענק מימין, הג'יפים ממשיכים למרגלות תל גודד, מדרגות סלע במסלול מוסיפות אתגר, הג'יפאיות שבחבורה, מנוסות כולן, מטפסות במדרגות עם הרכבים כאילו היו בחצר הבית. משטח ענק, עשרות דונמים, של עירית גדולה בשיא פריתה, אין דברים כאלו, חייבים לטייל בין הפרחים שמגיעים לגובה כתפיים, חייבים להצטלם.

הפסקת צהרים במצפה משואה, מצפור וחניון קק"ל בחצי הדרך בין לכיש ועזקה אשר קבל את שמו ממכתבי לכיש "כִּי אֶל מַשֻּׂאֹת לָכִשׁ נַחְנוּ שֹׁמְרִם .... כִּי לֹא נִרְאֶה אֶת עֲזֵקָה", ברזיות ושירותים מסודרים, מתקנים מאד נדירים בטיולי ג'יפים.

תל סכה מוזכרת בתנ"ך בהקשר לקרב בין פלישתם לשאול "וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה .... וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה", שכה מוזכרת גם במסכת אבות בדבריו של אנטיגונוס איש סוכו "אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס" אבל כל הדברים היפים הללו אינם רלוונטים בחודש אדר כאשר התל פורח במרבדים מרהיבים של תורמוסים כחולים, העין לא שבעה מלראות והמצלמה לא מצליחה לקלוט את כל היופי הזה ואנחנו מצטלמים בבודדים בזוגות ובקבוצה, בעמידה, ישיבה וכריעה בין הצמחים במטרה להביא הביתה זכרונות מהקסם הזה.

חורבת עתרי זוהתה כישוב יהודי שחרב במרד בר כוכבא, על פי שרידי המקוואות שנמצאו במקום, נרות חרס עם סמלים יהודיים וממצאים נוספים. החורבה קבלה את שמה על פי שבר חרס שנמצא במקום ובו מוזכר השם "עתרי" ומקובל לזהותא עם הכפר עתרא שהוזכר ע"י יוסף בן מתתיהו כאחד הכפרים שהושמדו ע"י הצבא הרומאי. במקום נותרו שרידי בתים ומחילות מסתור המעידים על חיים יהודים שהיו כאן ונכחדו בסערת הקרב. אנו מטיילים בין השרידים, מתחברים לעבר היהודי שלנו.

כבר כמעט ערב, באדר הימים קצרים ולפנינו נסיעה ארוכה בדרך הפטרולים הישנה לאורך הגבול של 67, כבר 53 שנה שפטרולים לא נוסעים בדרך המשובשת הזאת, רק 9 ג'יפים המפלסים דרכם במהמורות שבדרך.

השנה היתה ברוכת גשמים, נחל אדורים זורם ויש לחצותו , הג'יפ המוביל נכנס בזהירות למים, מוודא שהמעבר בטוח ויוצא מהגדה הנגדית, אחריו נכנסים שאר הג'יפים אחד אחד בנסיעה איטית, דווקא הנהגת של הסוזוקי ג'מיני הקטן נכנסה במהירות גבוהה מדי, יוצרת גל מים המכה ברכב הקטן, מכסה לרגע את השמשה הקדמית ותולש את המספר ממקומו. האחרות ממהרות לצלם את התמונה הנדירה שתשמש כזכרון לעתיד.

החושך ירד, שיירת הג'יפים נוסעת בבדידות מזהרת באורות דלוקים בדרך הנדחת והמשובשת, עוד מעט ונגיע לאכסניה, אל המקלחות, חדר האוכל והשירה בציבור המתוכננת לערב. מחר יום חדש ומסלול חדש.