מלכת לכיש יום ג

בוקר היום השלישי לטיול, גם מי שהגיעה למסע בגפה היא כבר חלק מהקבוצה, שני ימים מטלטלים (פשוטו כמשמעו), שני ערבים של פעילות חברתית, שיחות בגלוי לב כפי שרק נשים יכולות, נתוק מטרדות היום יום כל אלו יוצרים אוירה של ליכוד קבוצתי. כל אלו מחדירים "רעל" לדם. התמכרות לאוירה, לשטח ולג'יפאות.

8.00 בבוקר בדיוק, יש סדר, יוצאים לשטח, הדרך עוברת בשמורת מרשם בגבול שטח אש, חיילי חי"ר מסתערים לידינו על הגבעות, האמהות והסבתות שולחות קריאות עידוד , בוחנות את פני הנערים, אולי יזהו פנים מוכרות של בן או נכד. קצין עוצר אותנו, מבקש לודא שדרכנו נהירה לנו ולא נתעה לתוך שטח אסור.

הירוק ירוק מסביב המשתלב עם הלבן של העיריות והאדום של הכלניות והצהוב של החרדלים מרומם את הנפש. זה היום השלישי ברציפות שאנו מטיילים בתוך ציור והנפש לא שבעה והעין לא התעייפה, המוח לא מפנים והמצלמה לא קולטת את השילוב של השלווה והיופי.

משמאל גבעה שדרכי ג'יפים תלולות מטפסות אליה. אנחנו מתעלמים ממנה עד שקולטים שגילי המדריך מפנה את חרטומי המכוניות שמאלה.

הוא לא רציני, נכון? הוא דווקא כן רציני. מכשירי הקשר קוראים את הנהגות לתדרוך לפני העליה הקשה. הנהגות מנוסות, התרגולת ידועה, מהירות קבועה, אסור לעצור בעליה ועדיין הלב מפרפר. הרכב לא יאכזב?

הראשונה עולה ובצהלות שמחה פורקת את הלחץ. השניה עולה . ואחריה השלישית והרביעית, הרכבים לא הכזיבו, הנהגות הוכיחו מקצועיות ועכשיו אפשר להתפנות לנוף המקסים של גבעות מוריקות אינסופיות למערב, ישובי חבל לכיש, גדר ההפרדה והרי חברון למזרח ושיירת גמלים שחוצה את המישורים ומזכירה שאנו על גבול הנגב.

חורבת זעק, דורות באו והלכו ואחרים באו במקומם והותירו אחריהם מערות קבורה מתקופת הברונזה, מחילות מסתור מתקופת בר כוכבא, מבני אבן וקשתות מהתקופה התורכית ואפילו שרידי שבילים ושירותים של חוות זעק, חוות בודדים שהוקמה במקום ב2003 על ידי דודי דהן ורעיתו, כשהחזון שלה היה, השבת עטרה ליושנה, אקולוגיה וטובת הפרט שזורה בטובת הכלל. החזון הסתיים ב2015 כאשר הזוג נאלצו לפנות את החווה בעקבות דרישה של המנהל.

העצירה הבאה היא ביער דבירה. צריך לרדת מהרכב ולהביט כמה דקות עד שהמוח קולט מה שהעין רואה. דרום אדום כפשוטו, עשרות דונמים של כלניות אדומות, ממזרח ומערב, צפון ודרום, הכל כלניות, הכל אדום, חייבים להצטלם, להנציח את המראה, תמונות קבוצתיות ותמונות בודדות, נסיון להביא הביתה את תחושת ההתפעמות. שם גם נמצא פינה בצל עצי החורשה להפסקת צהרים.

מטפסים במדרגות סלע לגבעת געת ושם בראש הגבעה, באמצע השום כלום, מול הנוף של יער להב אנו פוגשים בשלוש נערות עם תרמילי ענק, מסתבר שהגיעו מגרמניה לעשות את שביל ישראל המוכר בארצם כאחד השבילים היפים בעולם. You have a wonderful country (יש לכם ארץ יפה) , הן אומרות לנו. אחרי כל כך הרבה טיולים אנחנו יודעים זאת ועדין זה נעים לשמוע. הלוואי וכל הישראלים היו יודעים.

שרידי בית כנסת קדום בחורבת רימון מעידים על שרידי ישוב עברי קדום מהמאה השלישית. עדות לקהילה שומרת מצוות שחיה בתקופת המשנה והתלמוד באזור הנקרא "דרומא תחתא" ולמרות שהתקימה כאן מאות שנים לא נותר לה אזכור בספרות היהודית וסביר שהייתה נמחקת מהזכרון הלאומי אילולא הארכיאולוגיה שהשיבה לה את כבודה האבוד. ובזכותה של הארכיאולוגיה הגענו אנו, כמו מטיילים אחרים , להזכיר את אותם יהודים אלמונים.

ובנקודה יהודית זו אנו מסיימים שלושה ימים של מסע ג'יפים. מכאן נצא הביתה, ניקח עמנו את הזכרונות, נארוז את התמונות באלבום ואת החוויה בלב.

רגע, לפני שנפרדים נותרת שאלה אחת. מתי המסע הבא?

ובכן המסע הבא לנשים בלבד יהיה ל"ארץ פלגי מים" בימים ב'-ד' , בתאריכים ל' סיון עד ב' תמוז. 22-24 יוני, ההרשמה בעיצומה, בעלות ג'יפים אתן מוזמנות להרשם.