רכבת העמק

בסוכות נחנכה מסילת העמק החדשה יורשתה של רכבת העמק ההיסטורית, עשרות אלפים כבר חנכו את המסילה החדשה אבל הטיול שלנו יהיה דווקא במסילה הישנה בעקבות הנוסטלגיה והזכרונות.

ב1905 נחנכה שלוחה של הרכבת החיג'אזית מדרעה לחיפה, שלוחה שכונתה ברבות הימים בישוב היהודי בשם רכבת העמק.

בדקנו בקפידה את לוח הזמנים

המסיק היסיק את דודי הקיטור, הקונדוקטור שרק ,הרכבת יוצאת לדרכה ואנו יוצאים לטיול בעקבות שרידיה.

תחנה ראשונה- חיפה מזרח

תחנה היסטורית זו הייתה תחנת המוצא של הרכבת

היום משמשת התחנה כמוזיאון המציג רכבת ישראל ובו קרון מלכותי, שלטי רכבות, כרטיסי רכבות מתקופות שונות, אוסף בולי רכבות, ועוד.

בטקס חנוכת המסילה הוסר הלוט מעל אנדרטת שיש הניצבת עד לימינו בסמוך לתחנה. האנדרטה, שמוקדשת לסולטן נושאת כתובת בה נאמר:

"בשם אללה הרחום והמייטיב, הללו את אללה ושלום יבוא על כל המאמינים. אדוננו ומורנו אמיר המאמינים וח'ליף כל הקדושים, סולטן שתי היבשות ומלך שני הימים, הסולטן בן הסולטן, הסולטן הכובש עבד אל-חמיד חאן בן הסולטן הכובש עבד אל מג'יד חאן (מי ייתן ואללה יסוכך על מלכותו ויאריך ימיו), ציווה את מלאכת בניית קו מסילת הברזל מדמשק כדי להקל על קהל המאמינים לקיים מצוות העלייה לרגל למשכנו של אללה והשפלת המצח על קבר שליח האלוהים. כי אז פקד הסולטן את דברו החשוב (יאריך אללה הרחום את שלטונו) שקו מסילת ברזל יבנה מחיפה על מנת שיתחבר למסילת חיג'אז החמידית. אי לכך חובת כל מוסלמי שקיים מצוות העלייה לרגל להיכל אללה והשתטחות על קבר הנביא, להתפלל לאללה על ח'ליפות הסולטן"

תחנה שניה- הגשר בג'למי.

איזור הגשר מעל הקישון הוכשר כפארק, במקום מדשאות וספסלים ובתווך זורם הקישון, מקום מתאים לפיקניקים, פסי הברזל עדיין מונחים שם ממתינים לרכבת שתגיע בצפירה, אם תבדוק היטיב תראה את הכיתוב MARRYLAND  על הפסים, הפסים אכן יובאו מארה"ב

תחנה שלישית – המעיין ותחנת הרכבת באלרואי

נוסעים בכביש הגישה לאלרואי כ-800 מ’ ובעיקול השביל שמאלה ממשיכים היישר לפנים בדרך עפר קצרה, כ-250 מ’, ממשיכים רגלית לעין אלרואי. הדרך, מוקדשת לזכרו של  רס”ן יהודה חודרה, שנהרג במלחמת יום הכיפורים

קטע ממסילת רכבת העמק הוא המראה הראשון המקבל את פני הבאים למעיין. חדי-עין יוכלו להבחין על אחדים מאדני המסילה, הבנויים ברזל, במספר 1908, המעיד על שנת הנחת המסילה. המעיין נובע בצל עץ צפצפה גדול. מדרגות אבן מעניקות מקום ישיבה נוח למטיילים.

מימיו הצלולים של המעיין נובעים כל השנה והם נאספים לבריכה גדולה. זוהי בריכה מלאכותית, על שמו של זאב שורקי ז”ל. הבריכה נחפרה כדי שאפשר יהיה לשאוב את מימיה ולהשקות בהם פרדס לימונים שצמח בעבר בקרבת מקום. המעיין יוצר פלג קטן שזורם למרחק של כ-120 מ’ ונשפך לנחל קישון. השביל ממשיך עוד מעט במורד הקישון ומגיע לעץ איקליפטוס נחמד. יופי של פינה. קק”ל רשות נחל קישון והמשרד לאיכות הסביבה הם שמנהלים את הפרויקט. קק”ל  הוסיפה נטיעות של עצים הקשורים במים, ביניהם דולב מזרחי ומילה סורית.

דרך עפר קצרה להולכי רגל, שאורכה כ-650 מ’, עוברת למרגלות אלרואי ומגיעה לתחנת הרכבת ההיסטורית של היישוב, הניצבת בצד תוואי רכבת העמק. תחנת הרכבת היא פינת חמד של ממש. לאורך קטע של המסילה ההיסטורית ניצבים מבנה התחנה וקרונות היסטוריים מטיפוסים שונים. יש גם פינת צל וכמה שולחנות לפיקניק. בזכות עירנותו של נחום לוי, איש אלרואי, ניצלה תחנת הרכבת ברגע האחרון משיני דחפור שעבד במקום. התחנה של אלרואי הוקמה בימי המנדט הבריטי, לאחר שתושבי המושב שכנעו את הנהלת הרכבת שרק כלי תחבורה זה עומד לרשותם בחורף, כשהכול מסביב מלא בוץ. התחנה נוסדה ב-1943 בדמותו של תא בנוי לבני סיליקט לבנים. הנהלת רכבת ישראל שיתפה פעולה ותרמה לו קרונות ישנים. אחד מהם הוא קרון בילום, שבו השתמשו כעזר לבלימת הרכבת בעת עצירה..

ניתן להגיע לתחנת הרכבת ברכב: נוסעים ברחוב הראשי של אלרואי, ובמזלג הדרכים הראשון פונים שמאלה לרחוב מזרח הקישון. הרחוב יורד לצומת דרכים: שמאלה – לקרית חרושת ולפארק הקטר. ימינה, ברחוב ברק בן אבינעם – לתחנת הרכבת.

תחנה רביעית – התחנה בקרית חרושת

נפנה חזרה לכביש מס´ 75 ומיד אחרי שכונת אלרואי פונים שמאלה, מעט לפני אפיק הזרימה של נחל קישון פונים שוב ימינה אל "פארק העמקים",בתחנת השאיבה של מקורות, פונים ימינה ומחנים את הרכב. פארק העמקים הוא פארק מקסים ובו גשר בעל חמש קשתות אבן מרשימות,שריד למסילה הטורקית. במקום מסלולי הליכה לאורך נחל הקישון,עם אפשרות ירידה ממש עד לשפת המים.

תחנת קרית חרושת נבנתה בתקופת המנדט, לבקשת תושבי המקום. הבריטים נענו לדרישת התושבים על אף שהמרחק בין תחנה זו לתחנת אלרואי לא עולה על קילומטר אחד.

תחנה חמישית- תחנת הרכבת בכפר יהושע

שהייתה מוכרת גם בשמה הערבי "תל שמאם" מיקום התחנה נקבע בזמנו דווקא כאן עקב באר קטנה שענתה על הצורך במילוי מים חמים בקטרים. בנייני התחנה, , בנויים מאבני גזית רבועות וקימורים מעל הפתחים, והם חבויים בין עצי איקליפטוס שניטעו במקביל למסילה. במקום,מבנה משאבת המים לקטרים, הבאר ממנה נשאבו המים, וכמובן הבניין הראשי של התחנה, בעל שתי הקומות. בקומה הראשונה היו משרדי התחנה וחדר המתנה לנוסעים ובקומה השנייה מגורי המנהל.

במבנה ששימש את סגן מנהל התחנה פועל מרכז מבקרים ובו תצוגה המספרת את סיפור רכבת העמק על צדדיה השונים באמצעות סרט, תמונות, מוצגים היסטוריים ורכבת מיניאטורית התואמת את רכבת העמק שנוסעת בתצוגה.

מתחנת רכבת העמק בכפר יהושע נמשיך בדרך הנוף שהכשירה הקק"ל עד לכניסה לכפר ברוך. הדרך נמשכת לאורך נחל הקישון בין "שדות שבעמק" עוברת ליד המאגר לשעבר ליד כפר ברוך  ומתחברת למסלול הרכבת בכניסה לכפר ברוך. גם פה היתה תחנת של רכבת העמק, ששרתה את הישובים הסמוכים - כפר ברוך, גבת ושריד. התחנה היתה אהובה במיוחד על הקיבוצניקים, כי לא היתה בה קופה ומי שעלו בה שילמו רק מהתחנה הבאה (אם בכלל).

תחנה שישית - תחנת הרכבת בעפולה.

תחנת עפולה נמצאת בגן ציבורי בלב העיר, העיר עפולה חייבת את התפתחותה לרכבת העמק. מתחנה זו נמתחה המסילה המפורסמת לסבסטיה דרך ג'נין.

התחנה שמורה במצב טוב ומשמשת את העיריה עד היום.

תוואי המסילה חוצה עד היום את עפולה לאורכה, אך המסילה החדשה התעלמה ממנו ותחנה חדשה ומודרנית הוקמה מחוץ לעיר

במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-14 בנובמבר 1942, הגיעה לתחנת עפולה רכבת שיצאה מווינה וחלפה דרך הונגריה, בולגריה, טורקיה וסוריה ובה קבוצה של נתיני ארץ ישראל בעלי פספורט בריטי שהוחלפו על ידי הנאצים כנגד טמפלרים מארץ ישראל שהושבו על ידי הבריטים לגרמניה. הקבוצה כללה 69 יהודים ו-45 בריטים. אנשי קבוצה זו הביאו לראשונה עדויות מפי עדי ראייה לדבר ההשמדה ההמונית של היהודים בידי הנאצים.

תחנה שביעית- בית שאן.

בכניסה הצפונית לעיר בית שאן בסמוך לתחנת הרכבת החדשה,נמצאת התחנה הישנה ששוקמה לאחרונה כחלק מפיתוח המסילה החדשה.

תחנה שמינית- נהריים.

תחנת נהריים נבנתה בשנת 1937 כחלק מפרויקט תחנת החשמל הראשונה בארץ ישראל של היזם, המהנדס והמהפכן פנחס רוטנברג.

רוטנברג קיבל ב-5 במרץ 1926 לאחר מאמצים, זיכיון לתקופה של שבעים שנה לניצול מי הירדן ומי הירמוך להספקת חשמל בארץ ישראל ובעבר הירדן.

עבודות הבנייה של המפעל בנהריים החלו באוגוסט 1927, ונוהלו בידי פנחס רוטנברג, "הזקן מנהריים" בן ה 52,

כלים כבדים הועברו באמצעות מסילת רכבת העמק הקרובה שהוספו לה שלוחות שהגיעו לאתר התחנה. במקום הוקמה גם תחנת רכבת להסעת העובדים. בנוסף למבנה תחנת הכוח תוכננה והוקמה מערכת של מאגרים, סכרים ותעלות.

המפעל פסק לעבוד בה' אייר תש"ח עת נכבש על ידי הירדנים ועובדיו נלקחו לשבי. בניני התחנה ותחנת הרכבת עומדים על תילם עד היום.

תחנה תשיעית- תחנת צמח.

התחנה הייתה אחת משמונה התחנות המקוריות ובעת בנייתה היה סמח' לא יותר מכפר קטן שאוכלוסיית הבדואים שבו גרה במבנים ארעיים. לאחר בניית התחנה החל המקום מתפתח והפך לעיירה.

מבנה התחנה הוא בן שתי קומות הבנוי אבן לבנה ובראשו גג רעפים. כמו כן נבנו במקום מחסנים ומבנה של בריכת מים העשוי אבני בזלת. מבנה התחנה שימש למעשה תחנת הרכבת של העיר טבריה. עד לסלילת הכביש בין טבריה וסמח' בשנת 1921, הגיעו הנוסעים מטבריה לתחנת הרכבת בשייט בסירות על הכנרת - מצפון לתחנה נבנה מזח ושירות סירות סדיר הסיע נוסעים אל התחנה,

בתקופת המנדט הבריטי היוותה התחנה נקודת גבול בין ארץ-ישראל לבין סוריה שהייתה תחת מנדט צרפתי. הגבול בין שני שטחי המנדט היה 7 ק"מ מזרחית לסמח',  המכס היה בדלהמייה ובגשר ומעבר הגבול עצמו בסמח'.

ההתיישבות היהודית הטריה נעזרה רבות בשירותי הרכבת. בעזרתה של המסילה התאפשרה ההגעה אל מעמקיו של עמק יזרעאל, ובעקבות כך החל גידול משמעותי באוכלוסיה היהודית של האזור. כיום ידוע כי החומרים בעזרתם הוקמו המגדלים והחומות במרבית מישובי "חומה ומגדל" שבעמק יזרעאל, הובאו למקום על ידי הרכבת. התרומה המשמעותית ביותר שהעניקה רכבת העמק ליישובים הצעירים זכתה לכינוי "רכבת החלב".

עם התפתחות ענף הרפת בקיבוצים החדשים התעוררה בעית הובלת החלב הרגיש אל שווקי הכרך. בשנת 1922 בוצעה פניה ראשונה של חברי קבוצת דגניה שביקשו לקבל קרון ייעודי ברכבת הבוקר לשילוח תנובת החלב אל חיפה.  "רכבת החלב" אושרה בקרב השלטונות כעבור זמן קצר, והחלה עושה את דרכה בשעות הבוקר המוקדמות מצמח, אותה עזבה בשעה 2 לפנות בוקר ועד לחיפה שם פרקו הסבלים את החלב שנאסף במחלבות העמק.

לאחרונה שוקמה התחנה על ידי מכללת כנרת אשר שמחה לערוך סיורים מודרכים במקום (בתשלום)

תחנה עשירית - אל חמה (חמת גדר)

תחנת אל חמה הייתה האחרונה מבין שמונה התחנות המקוריות שנבנו בשנת 1904. התחנה, שממוקמת בכניסה לאתר המרחצאות , הכילה מספר מבני אבן, הניצבים במקום גם כיום וניתן לראותם מעט לפני הכניסה לאתר המרחצאות.