בית אוליפנט

שנים הם ממאפיניו הבולטים של יום העצמאות, שירת ההמנון הלאומי "התקווה" והטיול המשפחתי החייב להסתיים בפיקניק משפחתי בחיק הטבע. המלצת השבוע תחבר את שני אלו בטיול באחד האזורים היפים המכיל יערות וחניונים, כפרים ואוניברסיטה, המוחרקה וסיפור אליהו הנביא, תצפיות נוף ואפיקי נחלים הוא אזור הכרמל.

נפתח בבית היסטורי בו נערכה "התקווה", בו נרקמו אהבות ונכתבו שירים. בית ששווה ביקור ולו בזכות הנוף הנפלא הנשקף ממנו הוא בית אוליפנט בדאלית אל כרמל היום הוא בית "יד לבנים" הדרוזים.

הבאים מדרום נוסעים על כביש 6 עד צומת אליקים ובה הם פונים צפונה לכביש 672 עד לשוק הססגוני של דאלית אל כרמל שם מחפשים את השילוט לגלעין הכפר הישן ובו שילוט לבית יד לבנים.

סיר אוליפנט היה סקוטי חובב ציון מחוקרי ארץ ישראל הראשונים. הוא גילה את שרידי בית הכנסת באום אל-קנאטיר שברמת הגולן. וחזה את רכבת העמק המיתולוגית. הוא חלם על התישבות היהודית בעבר הירדן ותמך בהקמת המושבה "בני יהודה" בגולן.

בשנת 1883 בנה את בית הקיץ שלו בדאלית ושם התגורר עם אשתו אליס ומזכירו נפתלי הרץ אימבר. הייתה זו שלישיה מיוחדת של אנשי רוח, אוליפנט היה איש חזון, אליס הייתה ציירת ואימבר היה משורר לאומי, מחבר השיר "תקוותינו"

את הבתים הראשונים ל"תקוותינו" כתב אימבר לפני עליתו ארצה ובשבתו בדאליה ערך ושיפץ אותו, לשיר היו תשעה בתים כאשר הבית הראשון הוא מענה לחזון העצמות היבשות ביחזקאל (לז, יא) שם נאמר " הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ " ואילו אימבר אומר:

"עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵינוּ
הַתִּקְוָה הַנוֹשָׁנָה
מִשּׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ
לָעִיר בָּהּ דָּוִד חָנָה"

הבית השני רומז לצווי "בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים, ו,ה)

"כָּל עוֹד בִּלְבָבוֹ שָׁם פְּנִימָה
נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה
עֵינוֹ לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה."

בעתיד יעברו שני בתים אלה עריכה מחודשת ויהפכו להמנון הלאומי "התקווה"

בשנת 1886 נפטרה אליס מדלקת ראות ואנדרטה לזכרה עומדת עדיין בחצר הבית. ב 1888 נפטר אוליפנט, אימבר ירד לארה"ב וסיים את חייו כדלפון נשכח מכור לטיפה המרה. הבית הוזנח.

אמל נסראלדין שמשמעות שמו הוא "התקווה" הוא דמות מרכזית בחברה הדרוזית בישראל. סופר, חבר הכנסת לשעבר, אב שכול וסב שכול, בנו, לוטפי, נהרג ב 1969 בעת מרדף אחרי מחבלים ונכדו רס"ב לוטפי נסראלדין (הקרוי על שם דודו שנפל) נפל בעת שירותו הצבאי ב 2008 במבצע עופרת יצוקה.

נפילת בנו הובילה את אמל לפעילות אינטנסיבית בנושא משפחות שכולות בעדה הדרוזית. בעקבות מאמציו נרכש בית אוליפנט על ידי המדינה והוסב לבית "יד לבנים" הדרוזים.

בקומה הראשונה של המבנה אולם המייסדים המנציח את הקשר בין הקהילה הדרוזית ומדינת ישראל ובו מוצגים תמונותיהם של כ-150 אישים דרוזים. במגרש בחזית הבית אנדרטה המשקיפה אל הנוף לכיוון הים התיכון, ועל גביה שמות כל החללים הדרוזים.

בית אוליפנט (מתוך אתר ויקיפדיה)

לאחר שנתוודענו לסיפור הבית וההמנון נמשיך צפונה בכביש 672 בדרכנו נעבור ליד מספר חורשות שכולן טובות לפיקניק , הידועה מכולן היא חורשת הארבעים הנמצאת מעט לפני אוניברסיטת חיפה. שמה ניתן לה על שם כארבעים עצי אלון עתיקים המקודשים לדרוזים, חלקם מתנשאים לגובה של 7 מטר, וקוטר גזעם מטר וחצי. נטייל בשביל המשקיף על נופי מפרץ חיפה ונסיים בפריסת מנגל, בקיום מצות החג כהלכתה ובברכת יום עצמאות שמח.

.