פלוגת האלוקים

ערב נר שני של חנוכה תש"ט, מלחמת השחרור בעיצומה, צה"ל נוחל נצחון אחר נצחון, רק בפאלוג'ה מתחפרת חטיבה מצרית, מכותרת, המסרבת להכנע. צה"ל מחליט על מבצע שיקרא מבצע חיסול שמטרתו לחסל את "כיס פאלוג'ה"

המשימה העיקרית במבצע, כיבוש הכפר עיראק־אל־מנשייה, הוטלה על גדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני פלוגה א' שלו הייתה אמורה לפרוץ את קווי ההגנה המצריים; פלוגה ב' נועדה להיכנס בפרצה; ופלוגה ג', המכונה הפלוגה הדתית, נדרשה לכבוש את תל עירני השולט על הכפר,

בצה"ל החדש של אז לא הקפידו על כשרות והפתרון לחיילים שדרשו אוכל כשר היה להציב אותם ביחידות דתיות בהם הוצבו טבחים שומרי כשרות.
יעקב מרקוביץ, שהיה רב־סמל פלוגתי, כתב לימים בחוברת שיצאה לזכר חללי הפלוגה שהחיילים ראו עצמם כנושאי הדגל של היהדות הדתית בצה"ל. 
ביום שישי אחד, אחרי פעולה מורכבת, חזרה הפלוגה לבסיס, במקום לגשת מיד לחדר האוכל, החליטו המפקדים והחיילים כי קודם יתפללו קבלת שבת. מפקד בכיר שחלף במקום התבונן בחיילים המתפללים, ואמר: אין זו כי אם פלוגת אלוקים. מאז נותר שמה בחטיבה "פלוגת האלוקים"

הפלוגה השתתפה בכיבוש מחנה תל־השומר, בחול המועד פסח השתתפה ב"מבצע חמץ", לכבוש יפו, ערב ההכרזה על הקמת המדינה, השתתפה הפלוגה בכבוש כפר־סבא הערבית. כעבור עשרה ימים נטלה חלק ב"מבצע נמל" שבו נכבש הכפר טנטורה, בהמשך לחמה ב"מבצע כיפה" לכיבוש הכפר קאקון שבעמק חפר, ב"מבצע דני" לשחרור אזור רמלה ולוד, וב"מבצע שוטר" באזור הכרמל. 
 למרות ההערכה הרבה שלה זכתה הפלוגה, הקפדת לוחמיה על קיום המצוות יצרה מפעם לפעם חיכוכים עם סגל הפיקוד של הצבא המתהווה. אחת מאותן תקריות הפכה לאירוע מכונן בתחום שמירת ההלכה בצה"ל. כאשר שני טבחים מהפלוגה נדרשו לבשל בשבת עבור חיילים של פלוגה אחרת, הטבחים מיאנו לעשות זאת בטענה שיש מספיק אוכל, ואין צורך לחלל את השבת. הם הועמדו לדין על סירוב פקודה, נשלחו למאסר וראשם גולח כמנהג הצבא הבריטי. כשנודע לחברי הפלוגה על מאסרם, הם פתחו בשביתת רעב של 24 שעות. 
האירוע עורר מהומה ציבורית והגיע עד כדי משבר קואליציוני, כשהרב יהודה פישמן־מימון איים להתפטר מתפקידו כשר הדתות. ראש הממשלה דוד בן־גוריון הבטיח לשר מימון כי הטבחים ישוחררו ויזכו למשפט חוזר, וכי תוקם ועדת שרים שתסדיר את ענייני הכשרות בצה"ל. ועדה כזו אכן התכנסה, והחליטה שהכשרות והשבת יישמרו בכלל יחידות הצבא.

נתחיל את הסיור בצומת פלוגות, על כביש 40, בכניסה לקריית גת . כאן היתה העירה פאלוג'ה, כאן שכנה מפקדת החטיבה המצרית המכותרת אך מבוצרת היטב.

נכנס לקרית גת בכביש 35 ניסע כ2 ק"מ ונפנה ימינה (דרומה) לשדרות לכיש וברמזור הראשון נפנה שוב ימינה (מערבה) לשדרות מלכי ישראל. מימין גן הבנים. נעצור כאן, נרד מהרכב אל המדשאה ואל האנדרטה הבנויה משני עמודים המזכירים נרות חנוכה כנגד שני נרות החנוכה שהודלקו ב"פלוגת האלוקים" באותו ערב גורלי בחנוכה תש"ט.

משה מנהיים, מפקד אחת המחלקות, תיאר לימים בחוברת הזיכרון את הרגעים שלפני היציאה לקרב. "שרנו את שירי החנוכה בחיל ורעדה", כתב. "לפתע חשנו כי גיבורי המכבים אשר לחמו בעבר הרחוק, קרובים כל כך ללבותינו". 
נחזור לכביש 35 ונסע אתו ימינה (דרום מערב) עד לצומת הבא היא צומת הפלוגה הדתית, כאן נפנה שמאלה אל הכביש הישן לקיבוץ גת, מיד לאחר הפניה נחנה בזהירות בצד הכביש ונחצה את הכביש בזהירות. שלט צנוע מוטבע באבן מספר שכאן שכן הישוב עיראק־אל־מנשייה שהיה המוצב השני בעצמתו של החטיבה המצרית הנצורה.

מזג האוויר היה גשום הגדוד הגיע לנקודת ההיערכות באיחור. .המשימות שהוטלו על פלוגות א' ו ב' לא בוצעו והמשלט לא נכבש, בשעות הבוקר ניתנה לכוחות פקודת נסיגה. פלוגות א' ו־ב' הצליחו להיחלץ, אך הפלוגה הדתית נשארה לכודה בחצר שלמרגלות התל, והמשיכה להילחם בגבורה מול הכוחות המצריים. שבעה חיילים, הצליחו לפרוץ את טבעת הכיתור. כל שאר חיילי הפלוגה הדתית - 67 לוחמים – נהרגו וזכרה של הפלוגה הדתית כמעט ונשכח מהלב.

תהי כתבה זו "זכר מעט" ל"פלוגת האלוקים"