הצדעה לצפון השומרון355

יום שישי, ערב שבת שובה תש"פ , 36 (שלושים וששה) ג'יפים מתאספים במחסום ריחן למסע הצדעה לחוות והמאחזים בצפון השומרון.

עשרים וארבע שנים להסכמי אוסלו, 14 שנה להתנתקות והישובים חרמש ומבוא דותן נותרו בשוליים של המדינה ואנחנו רצינו להגיע דווקא לשולים של השולים אל חוות הבודדים והמאחזים בשולי הישובים.

המסע כולו נעשה במסגרת "עמיתים לטיולים" בתכנון והובלה שלי ובאשור מיוחד של הצבא.

חוצים את המחסום ולאחר כקילומטר פונים ימינה לדרך עפר המובילה לחוות אל נווה הנקראת על פי הפסוק "נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ" (שמות, טו, יג) ועל שמו של נוה הקטן, אחיין של בתאל שוורץ שנפטר ממות בעריסה.

נדב ובתאל שוורץ, זוג צעיר, בשנות העשרים לחייהם, הקימו את החווה לפני כשמונה חדשים ומאז הם מחזיקים אותה בגפם, משאית למגורים, דיר כבשים, חשמל מגנרטור, מים ממיכלית והרבה ברק בעינים זה מה שצריך זוג צעיר בכדי לקיים ציונות.

מהחווה אנו צופים מקרוב על העיר חריש המהווה את גבולה המזרחי של א"י הקטנה ועל הים המהווה את הגבול המערבי. מדינת ישראל הקטנה נראית מכאן כל כך קטנה, כל כך פגיעה.

תה, עוגיות, הסבר של הזוג הצעיר והמקסים ואנו ממשיכים דרומה, עוקפים את הישוב חרמש ונכנסים לשטחי הרשות הפלשתינית.

שלט בערבית ובאנגלית מכריז שאנו בשטח הרשות, הכביש שנסלל לאחרונה מזכיר את הכבישים שהובילו למושבים בארץ בשנות החמישים, צר, ללא שולים, מצע דק וילדים רוכבים בחופשיות באופניים. הדרך הסלולה הופכת לדרך כורכר, באגר בשדה פורץ דרכים נוספות. ישובי בידואים קטנים בצדדים ואנחנו למרגלות גבעת חירבת אל חמאם .

ז'אבו ארליך, מורה הדרך הדגול ששטחי יהודה ושומרון על שלל כינויים A , B, C הם המגרש הביתי שלו נוטל את שרביט ההדרכה ופותח בסקירה על תולדות המקום

חירבת אל חמאם זוהתה על ידי אדם זרטל כארובות של תקופת שלמה המלך אז היתה זו עיר מחוז. בתקופת ימי בית שני נקראה נרבתא והיא מוזכרת אצל יוסף בן מתיתיהו המספר כי באחת השבתות של חודש אייר בשנת 66 פרצה תגרה בין התושבים היהודים לבין האוכלוסיה הפאגנית של העיר קיסריה. "והיהודים מהרו לקחת את ספרי התורה ולצאת אל נרבתא - היא אחת אחוזותיהם " (מלחמות היהודים, ב', י"ד). עזיבת יהודי קיסריה הייתה אחד האירועים שהביאו לפרוץ המרד הגדול.

מאוחר יותר, בעת מסעו של מושל סוריה קסטיוס גלוס לדיכוי המרד, הוא שלח רוכבים למחוז נרבתא, שהחריבו את הארץ והרגו את רוב יושביה (מלחמות היהודים, ב', י"ח).

ואכן בסקר חבל מנשה שנערך באזור בשנת 1982 נמצאו במקום שרידים החל מתקופת שלמה המלך, דרך התקופה ההלניסטית ועד תקופת המרד הגדול.

באתר נתגלו שרידי העיר העליונה שבוצרה על ידי חומה עבה עגולה . בצד הצפוני התגלה שער. אותר רחוב ומבני מגורים, בחלקם עם מקוואות, שהם העדות הברורה ביותר לישוב יהודי. נתגלתה מערכת מים של ארבעה בורות חצובים גדולים, שכל אחד מהם הכיל כ-500 מ"ק מים בממוצע. והממצא הבולט ביותר הוא מערכת מצור רומאית כמעט שלמה שהקיפה את העיר, הכוללת: דייק, סוללת מצור ומחנות. אורך הדייק היה כ-2 ק"מ. נמצאו שלושה מחנות מצור, שניים קטנים ואחד בינוני. סוללת מצור ארכה היה כ-110 מ' ורחבה כ-3 מ'. הסוללה ניצבת לחומת העיר וניגשת לחלקה התחתון. גובה הסוללה כיום כמטר אחד מעל פני האוכף.

האתר מוזנח, בעונה זו של השנה הוא מלא קוצים, ניתן לזהות את שרידי הדייק הרומי ובורות המים, הרבה שרידי מבנים לא מזוהים ועדויות מאוד ברורות לחפירות פירטיות ולשוד עתיקות.

אנחנו ממשיכים בדרכנו, עוברים בפאתי כפר ערבי קטן שתושביו מביטים בנו בחיוך ותמהון, כזאת שיירה לא ראו מעולם. ואנחנו נכנסים לנחל חדרה, הנחל יבש, הדרך משובשת, פה ושם מעברים המחייבים מיומנות.

הדרך מטפסת ליער אורנים שנטע על ידי קק"ל בשנות ה70, אנחנו בשטח C בתחומי התב"ע של מבוא דותן, עולים על הכביש למעוז צבי.

מעוז צבי, מאחז קטן שקם בתקופת הפיגועים של "מלחמת אוסלו" סבל משנים של בדידות , לעיתים גרו בו שני אנשים בלבד ולאחרונה "התפתח פלאים" וגדל ל 18 משפחות, אברהם קלנר, בעל חווה לגידול כבשים המתגורר במעוז עם משפחתו מתנדב להסביר על המקום ותולדותיו, אני חייב לתת לו את הקרדיט, אברהם הוא האיש שהכיר לי לראשונה את המסלול שעשינו היום.

תצפית מדהימה על עמק דותן על שדותיו המוריקים " שם מכרו האחים את יוסף לעבדות, שם עלו במישור תמרות אש ועשן .... עמק תבואות וכרם זיתים, עמק חיטה לבנה כפשתן.....הלא שוב ניפגש, בלי קרב ובלי אש, עוד נשובה אל עמק דותן"

לעמק דותן עוד נשוב במסע אחר, במסע זה הצדענו לחלוצים העושים ציונות.