בית אבו רבאח

בכתבה הקודמת סיפרתי על בית לאה, אחת מפינות החמד "הסודיות" לאורך הירקון העליון.

הפעם נטייל באתר נוסף, קרוב מאד לבית לאה, בית אבו רבאח

בסקר הבריטי מוזכר המקום כשרידי סכר ומתקני טחנה בשם "טאחונת אל וסטה" שפירושה הטחנה האמצעית בין טחנת מיר לטחנת פרוחיה, שתיהן חרבות היום. בשנות ה-80 של המאה התשע עשרה שופצה הטחנה על ידי השייח' אברהים אבו רבאח שהיה מהשייחים התקיפים באזור. הוא אסר את השימוש בירקון להשקיה בטענה שזה יפגע בכוח המים בטחנה. הוא שלח שליחים לחבל בטחנות מיר ופרוחיה הסמוכות. אבו רבאח אף "דאג" להגנתם של תושבי פתח תקווה תמורת פרוטקשן נאה.

בטחנה הגדולה פעלו 12 זוגות אבני ריחיים. אבו רבאח גבה עמלה 10%-20% מכמות החיטים שטחן. סמוך למלחמת העולם הראשונה ייבא אבו רבאח מגרמניה שתי טורבינות. אחת שמשה להנעת אבני הריחיים והשנייה לשאיבת מים לפרדסו של אבו רבאח. עם ריבוי הטחנות המכניות ירד ערכה של טחנת אבו רבאח. לאחר קום המדינה שונה ייעוד הטחנה וכוח המים הופנה להפעלת משאבה להשקיית פרדסי יכין-חק"ל. בשנת 1959 פסקה פעילות הטחנה עם השאיבה מהירקון במפעל ירקון-נגב וירידת ספיקת מי הירקון.

היום נותר בניין הטחנה, הוא נעול וממתין לשימור. אבל אנחנו אוהבים את המקום כי יש שם חורשה מצלה, כי הנהר סובב את הטחנה כחצי אי ושקט שם כי לאחרונה סגרה רט"ג את המקום בפני מכוניות והכשירה מגרש חניה במרחק 50 מ'

הירקונים

קרוב לטחנת אבו רבאח היתה שכונת הירקונים. מי הם הירקונים?

אחרי חג הפסח בשנת תרל"ט 1879 הגיע לפתח-תקוה הצעירה גל של מתישבים חדשים, בעיקר מחוגי החסידים בירושלים, הם התנחלו על גדת הירקון בכדי להתפרנס מחקלאות ודיג. מתישבים אלו כונו "הירקונים".

הוותיקים, למודי הניסיון המר, ובראשם סלומון וגוטמן, ראו להם לחובה להזהיר את החדשים מפני מימי הירקון מחשש למחלות, אבל אלו לא שעו לאזהרות

שתי שכונות נוצרו אפוא במושבה המורחבת, והחלוקה נעשתה בעיקר על-פי חתך כלכלי: על הרמה ישבו המייסדים וחבריהם האמידים יחסית, ואילו סמוך לגדת הירקון התנחלו מי שאמצעיהם הכספיים היו מוגבלים ושראו בירקון ובגדותיו אפשרויות מרעה ודיג, מלבד אפשרות החקלאות.

בכתב יד מימי ההתיישבות על גדת הירקון, אנו קוראים כי "בעיניים עצומות נהרו הקונים אל הנחלות שקנו, בטרם הכינו קורת גג למשפחותיהם. הם נטו אוהלים על גדת הנהר, ורבים שהו תחת כיפת השמים. מאחר שהיו דלי אמצעים, אכלו לחם קטניות ודורה, אשר טחנו ואפו באמצעים פרימיטיביים. הבצק לא נאפה כל צרכו והם חלו והתהפכו במכאוביהם באין רופא ובאין תרופות. המוות קצר בעיקר נשים וטף."

במשך הקיץ הקימו המתנחלים על הירקון שלושה בתי אבן ושישה בתי חומר, זרעו ירקות והשקו אותם במימי הירקון, שמהם גם שתו. בתוך חודשים מספר נשתנו פני המקום. השדות הוריקו והמראה הרהיב עין והרנין נפש. הירקונים פיתחו מלכודות לדגים ויבולם היה נאה.

אולם בקיץ של שנת תר"ם (1880) החלו הנבואות השחורות מתגשמות. הקדחת פשטה בקרב הירקונים והחלה להפיל בהם חללים. החולים המיוסרים טולטלו בעגלה מהלך שש-עשרה שעות לבית החולים על-שם רוטשילד או ל"ביקור חולים" בירושלים. ומקצת הבריאים נמלטו לשכונה הראשונה במושבה.

הטבע התעמר במתיישבים גם מבחינות אחרות. יבול התבואה של שנת תר"ם (1880 ) לא עלה יפה. בחורף ירדו גשמים רבים וכן ירד שלג, והשדות, שלא היו מנוקזים, היו לביצה. גשמי הזעף העלו את מימי הירקון על גדותיו וכל העמק שמשני עברי הירקון נתכסה מים. בתי החומר של המתיישבים החדשים הוצפו מים והיו לקבריהם של אחדים מהם.

ביום הראשון ניסו המתיישבים להציל את נפשם. הם נקשרו בחבלים איש לרעהו, לקחו את הילדים על זרועותיהם וחשבו לצאת בשורה מן המים והבוץ אל קרקע מוצקה, אבל מאמציהם עלו בתוהו. לפנות ערב התכנסו כולם בבית אחד והתפללו להצלה, אלא שלמחרת היום שוב לא יכלו לצאת מפתח בתיהם. ארובות השמים נפתחו וברד כבד הכה על הגגות. הרעמים החרישו את האוזניים והברקים סנוורו את העיניים. רוח סערה פרצה לתוך בתי החומר השקועים בבוץ ואיימה למוטט אותם על יושביהם. זקן אחד שהתכסה בכסתות מחמת הקור העז, נמצא מת היות שנחנק במחבואו. רק ביום הרביעי התחיל מפלס המים לרדת, ומכרים מיפו באו והחישו להם עזרה.

לאחר החורף הקשה נטשו הירקונים את השכונה ההרוסה וחזרו לירושלים עמוסים בחובות עקב ההלוואות שלקחו לצורך הקמת השכונה.

זכרם של "הירקונים" נשכח מן הלב. רק רחוב ירקונים על כביש 40 ומתחם ירקונים נושאים את זכרם של החלוצים שהעזו ונכשלו.

איך מגיעים?

רושמים ב waze טחנת אבו רבאח

מצומת ירקונים פונים לכוון מתחם ירקונים, עוברים על פני נוי השדה אאוטלט פירות וירקות, ממשיכים עם הדרך המשובשת למעבר מתחת לכביש 5, לאחר המעבר מגרש חניה, מחנים והולכים ברגל 100 מ'

שבתאי שירן – מורה דרך בטעם יהודי 0523245827

כתבות נוספות באתר מורשת הגליל www.moreshetgalil.co.il ובפייסבוק.