הרכבת הקלה

הרעיון היה של אליפז המכונה אלי הקמצן, לטייל יום שלם ברכבת הקלה הממוזגת ולעשות יום כיף תלאביבי ב12 ₪ בלבד אז הצטרפנו אליו, אליהו המכונה אלי החפרן ואנוכי המכונה אלי הספרן. קנינו חופשי יומי וירדנו לחנוך את הרכבת הקלה בתחנת ארלוזורוב.

מה אגיד? התחנה באמת מרשימה. סוף סוף יש לנו מטרו משלנו, מצוחצח ומבריק, כמו בערי הבירה באירופה, מדרגות נעות ומעליות , דלתות אל הרציפים שנפתחות כאשר הרכבת מגיעה, מיזוג אויר וצמד נערים חייכנים השמחים לכוון ולענות לשאלות. אפשר לחוש רגע של גאווה והערכה לחזון.

לדברי אלי החפרן עומק התחנה הוא כ15 מ' מתחת לקרקע, אורכו של המסלול המכונה הקו האדום כ-24 קילומטר, 10 קילומטר מתוכם חוצים את תל אביב במנהרה תת-קרקעית. לפי התחזיות, יסעו בקו 70 מיליון נוסעים בשנה. עבודות הבנייה בקו החלו בשנת 2009 והסתיימו ב-18 באוגוסט 2023.

לאחר שהחכמנו בכל המידע המיותר הזה בחרנו לעלות לכוון בת ים. למה בת-ים (במלעיל)? ככה? כי באנו לטייל. בתל אביב הרכבת נוסעת כמו חפרפרת מתחת לאדמה, אין מה לראות. עוברים את תחנות שאול המלך, יהודית, קרליבך אלנבי, אליפלט וברוכים הבאים ליפו, כאן, ברחוב ירושלים הרכבת- חפרפרת יוצאת לאויר העולם, לנוסעים היתה אורה ותאורה, יפו נגלית על רובעיה הישנים המדכאים ולידם רבי הקומות החדשים ומטופחים.

לדעת המתכננים אין לתושבי יפו צורך בתחנות יפות וממוזגות, התחנות כאן בדומה לתחנות אוטובוס הן פתוחות, כמובן לא ממוזגות והממתינים נודדים מצד לצד בעקבות הצל

הנסיעה מתחיל לשעמם אז בתחנת ז'בוטינסקי בבת ים אנו יורדים מהרכבת, בבת אחת נגוז המזגן השמש קופחת ואנו שמים פעמינו לחוף הים הקרוב, אלי החפרן, זה שיודע הכל מעדכן אותנו שהחוף נקרא כך כי שובר גלים שלו הבנוי מפרסה של סלעים שהובאו מקפריסין, הפרסה סוגרת לגונה שסגורה מכל עבריה. ולצד החוף יש שפע של בעלי חיים ואצות ים.

סלע גבוה בולט מהים עליו מונף דגל ישראל, יעני יש לנו אי.

מסתבר שאלי החפרן הוא גם אלי החכם, היחיד שהביא בגד ים ובחוצפתו הוא הולך לטבול במים בעוד אלי הקמצן ואנוכי מסתפקים בליקוק ארטיק מגנום במרפסת המוצלת של מסעדת פטרה (מה שייכת פטרה לכאן?) , שעולה כאן 15 ₪, מחיר מוגזם לדעתו של אלי הקמצן שעוד יזכיר את ההפקרות הזאת מספר פעמים. בכדי להרגיע אותו אני משלם עבור שנינו.

חוזרים לרכבת וממשיכים בנסיעה לתחנת בלפור וצועדים ברחוב בלפור לכוון גן העיר , רחוב של חנויות קטנות ופלאפל מה שמזכיר לנו שאנו רעבים, למרות מחאותיו של אלי הקמצן אנו קונים שלוש מנות פלאפל , אלי החפרן מתנדב לשלם. את המנות אנו אוכלים בגן העיר.

גן העיר על שם מנחם בגין. פארק גדול מאד ומטופח, דשאים יפים פינות מוצלות לתפוס שלווה, מגרשי משחקים לילדים.

בראש הגבעה אמת מים כחולה שאמורה להזרים מים בצירקולציה במורד הגבעה , חבל מאד שהעיריה לא מפעילה אותה, בהמשך הפארק אתר טבע עירוני, לדברי אלי החפרן האתר הוא ניסיון להציל שרידים של חוף טבעי לא מופרע. בת ים עברה תנופת בניה אדירה, החולות הנודדים הפכו לכבישים, חופי הים הפכו לחופים מוסדרים וצמחית החוף המקורית כמו רותם המדבר, חבצלת החוף והאטד כמעט ונכחדו. בלחצם של פעילים מקומיים נותרה פינה זו למי שרוצה לחוות טיול בטבע חופי.

הטיול התחיל כבר להיות מתיש, מזג האויר החם לא תרם ואנו חזרנו באוטובוס (חופשי יומי, לא?) שתי תחנות אל הרכבת הממוזגת ואיתה חזרנו לכוון תל אביב לתחנת יהודית אל מתחם שרונה. אותו מתחם קטן ומקסים של בתים טמפלרים קטנים שנותרו מן השכונה הגרמנית, שרדו את בסיס הקריה, את התכנון להקים כאן מפלצות נדל"ן והפכו לבתי קפה ופינות רומנטיות. מקסים לטייל כאן עם ערב, אלי החפרן סיפר לנו על ה"מנהרה הסודית" מתחת לבנינים שנותרה מהתקופה הטמפלרית וצופנת סיפורים מרתקים על מטוסים שנבנו במחתרת ויש אומרים שבאותה מנהרה אף הוחזק אייכמן ימ"ש לאחר הבאתו לארץ.

אבל אנחנו היינו כבר עייפים, אז התישבנו בבית קפה כשר, הזמנו ארוחה קלה ב200 ₪ לשלושתנו וברוב של שניים כנגד אחד החלטנו שהפעם תורו של אלי הקמצן לשלם.

מה עם שימוש בחופשי היומי להמשך הנסיעה? שאל אלי (נחשו איזה אלי) אל גני יהושע בתל אביב והפארק האקולוגי בפתח תקווה?
פעם הבאה, אמרנו, לא בוער.

ושני האלי נטשו לביתם (ברכבת הקלה, אלא מה) ואני, אלי הספרן, נותרתי לספר לכם את עלילות הטיול המופלא ברכבת הקלה.