חוות תירען

חוות הר תירען

מוטי שאף להיות רועה, כבר לפני 40 שנה ידע שיהיה רועה, לא אכר ולא קבוצניק כי אם בעל חוות מרעה, את חלומו זה שיתף עם חבריו איתם שירת באחת היחידות המובחרות.

(אריה) אריק נחמקין איש נהלל היה בשנות ה80 שר החקלאות מטעם מפא"י, התרשם מהבחור הצעיר אותו פגש בפגישה אקראית ואמר לו לאנשים כמוך אנחנו זקוקים בכדי לשמור על הגליל, בוא להקים חווה בלב הגליל התחתון , נשטח שננטש ע"י אחד הישובים בעקבות ארועי אלימות קשים .

הר תירען הוא רכס בגליל התחתון, במערבו קיבוץ בית רימון, במזרחו מצפה נטופה ובמרכזו שטחים רחבים של מסלע גירני דלילי צמחיה ליד יערות של עצי אלון.

הרכס חוצץ בין בקעת נטופה ורכס יודפת בצפון, שם שוכנות הערים סכנין ועראבה ובין בקעת תירען בדרום שם שוכנים הישובים הערבים טורען וכפר כנא צמודים לגוש ישובי נצרת.

המדינה הציבה בשנות ה80 יעד לחצוץ בין הישובים בצפון לישובים בדרום ולמנוע יצירת גוש מאיים.

שיטחי היערות הוכרזו כשמורת טבע ואילו 5000 דונם של שטחי המסלע השוממים המתינו לגואל.

מוטי הגיע עם אשתו ויחד החלו לסמן את גבולות החווה, עשרות ק"מ של גדר , מטר אחר מטר עבר עם הלמנייה וברזלי זוית וקיבע בסלע הגיר הקשה, 40 שנה עברו והוא עדיין ממשיך לסמן גבולות למנוע התפשטות הכפר טורען לשטחי מדינה .

כשהגבולות היו ברורים ובמקביל ניתן היה להביא את העיזים ולאחר מכן את הכבשים., גידול כבשים ועיזים הוא התמחות מיוחדת, לא כל כבש יכול לרעות בטרשים, יש זנים מפונקים יותר ויש קשוחים יותר.

לאחר הכבשים הגיע הבקר ואפילו עדר של תאו (ג'מוס).

גידול הג'מוס גם הוא סוג של הרפתקה, בארץ יש רק חווה אחת לגידול ג'מוס ומחלבה אחת להפצת חלב ג'מוס , המשמש ליצור גבינות יוקרתיות מסוג מוצרלה. לא ממש שוק ענק, למוטי לא ברור עדיין מה יעשה עם הג'מוסים, העיקר שבינתיים הם עוזרים בשמירה על אדמות הלאום. מין ג'מוסים ציונים כאלה.

כן, ולא הזכרנו את המכוורת, גידול דבורים, רדיית הדבש ואריזתו בצנצנות ומטעי זייתים רימונים ותאנים.

מוטי חולם על תיירות חינוכית, קבוצות שמגיעות לימי עיון בנושאי ציונות ומורשת, צעירים שמגיעים לימי עבודה משולבים בשיחות על ציונות.

במשך 12 שנה הרימה תנועת אמ"ת (אמת מארץ תצמח) את הכפפה, הם הקימו בחווה את מרכז "דרך ארץ". שפעל לחזק את הקשר בין עם ישראל לארצו, גם במובנו הפיזי ממש: עבודת כפיים וחיבור אדם-אדמה. כאשר הקבוצות הצעירים הבאים בשעריו זוכות לחוות חוויה ייחודית של התנסות בעבודות חקלאיות שונות (סיקול, גיזום, בניית טרסות ונטיעות), ולקיחת חלק פעיל בבניין הארץ ופיתוח הגליל ע"י הכשרת מסלולי טיול ואתרי פעילות לשירות הציבור.

גם יחידות של הצבא והמשטרה נעזרו בחווה לפעילויות חינוכיות, היו כאלו שנקשרו בנפשם למקום ומגיעים לאורך זמן לסייע ולקחת פסק זמן ממרוץ החיים הסואן

למרבה הצער הפעילות דעכה בשנות הקורונה. מוטי מצפה ליזם אחר שיקים פרויקט חינוכי דומה.

המיקום אידיאלי לתיירות, ונגיש בלב הגליל התחתון, נוף מדהים, מסלולי טיולים ברגל, ברכב, בג'יפ, שפע של אתרים לטיולים ואתרי מורשת. טבריה, ציפורי, ידפת, הר תבור הכנרת הכל קרוב.

בשלב זה הוא מחזיק את החווה לבדו עם עזרה של נערי ש"ש , המגיעים לשנת שירות ומתחלפים,

הגעתי לביקור, חשבתי שזה יקח שעה, 4 שעות חלפו במהירות, מוטי וארבעת ה"אינדיאנים" (המתנדבים) ישי, יאיר, אלקנה ואברהם לקחו אותי לסיור שטח בחווה. בין הבקר לצאן, אל הגבעות עם הנוף, אל המעיין בטורען אל ערכי ארץ ישראל של פעם.

מוטי מעדיף לא לפרסם את הטלפון שלו. ניתן ליצור איתו קשר דרכי.

ואם תשאלו מה שם המקום הר טורען או הר תירען הרי ששמו הערבי של המקום הוא טורען אך אנו מעדיפים לקרוא לו תירען על פי המדרש בשיר השירים רבא על הפסוק יפה את כתרצה "אלו נשי תירען. דאמר רבי: נשי תירען כשרות היו, עמדו ומיחו על עצמן ולא נתנו מנזמיהם למעשה העגל"

(של ירובעם בן נבט) .