חצב

כמו חצב להתבצר \ במעבה האדמה \ ולחכות לסיומה \ של העונה הכי חמה. ואחר כך להתמר \ וכעמוד עשן לבן \ שמועה טובה להעביר\ שהחגים כבר באוויר.

כך שר יהורם גאון (מילים ולחן נעמי שמר) ואכן הקיץ בסופו, העונה הכי חמה הסתיימה וכעמוד עשן לבן מיתמרים בשדות החצבים מבשרי הסתיו.

הסיור השבועי שלנו הוא ממש ליד הבית שלכם, לשם שינוי בחרו אתם באופן עצמאי את המסלול וצאו לשדה הקרוב, לחורשה, לצידי הכביש הראשי וקרוב לוודאי שתפגשו אותו שם, המלך הבלתי מעורער של סוף הקיץ, זקוף וגאה בתפרחתו הלבנה.

חזרו גם מחר, החצב ימתין לכם באותו מקום, גאה בתפרחתו כמו ביום אתמול, אך הפרחים של היום כבר אינם הפרחים של אתמול, התפרחת (קבוצת פרחים) של אתמול נבלה ובחצות הלילה הבקיעה במקומה תפרחת חדשה, צעירה ורעננה, טרם מודעת שלעת ערב תיבול גם היא.

החצב פורח ליד ביתכם בכל מקום בו אתם גרים בגולן ובגליל, בחוף הים ובעמקים, בגלבוע, בשומרון ובנגב כמו בשירה של להקת תיסלם

תחת תכול השמיים \ מול חופי הימים \ שתי רגלים במים \ וגלים מפכים \ ממרומי הגלבוע \ לרגלי התבור \ חצבים פורחים \ וציפורים אין ספור (מילים: יאיר ניצני, לחן: יזהר אשדות )

פריחת חצבים בידפת

החצב פורח בסוף הקיץ, בעונה בה האדמה יבשה לחלוטין אז מהיכן הוא ניזון? מן הבצל בו נאגר מזון במהלך החורף והאביב. ואכן הבצל של החצב הוא הגדול ביותר מבין הבצלים של הצמחים השונים וקוטרו יכול להגיע ל20 ס"מ ויותר. הבצל עצמו שולח לאדמה שורשים עמוקים ביותר, מעל שלוש מטר מה ששומר את החצב מפני עקירות.

אבותינו שהיו קרובים לטבע והיכירו תכונות אלו השתמשו בחצב לסימון חלקות וכך מלמד התלמוד הירושלמי, תלמודה של א"י: רבי יוסי בן חנינא אמר: חצובות (חצבים) מפסיקין לפיאה (כלומר מהווים קו תיחום בין שתי חלקות). רב חסדא בעי: בהן חלק יהושע את הארץ (כלומר גם יהושע בן נון תיחם את חלקות השבטים בחצבים). (פאה יא, א פרק ב הלכה א) , כי ידעו אבותינו מנסיונם שניתן להזיז גדרות בלילה אך לא ניתן להזיז חצבים ממקומם. וכנגד אותו נוכל שרימה את שכנו והזיז את גדרו יפרח החצב בעונתו, יצביע על גבול החלקה המקורי ויגלה ברבים את קלונו של הרמאי או בלשונם של חז"ל (ביצה כה, ע"ב) "חצובא מקטע רגליהון דרשיעיא" (החצב מקטע את רגלי הרשעים(

החצב אינו פרח מוגן במרבית אזורי הארץ, רק בנגב שם הוא נדיר יותר הוא מוגדר כצמח מוגן, עם זאת בבואכם לגעת בו זכרו כי כל חלקיו רעילים, מה שמגן עליו ממרבית בעלי החיים, דווקא לצבאים הוא משמש מאכל תאווה ואכן בתלמוד (שבת, קכ"ח, ע"א) מתירים לטלטל חצבים בשבת כי הם מזון לצבאים. המדרש אפילו יודע לספר שזכו החצבים לשוט בתיבתו של נוח הצדיק " רבי אבא בר כהנא אמר: הכניס (נוח) עמו זמורות לפילים, חצובות (=חצבים) לצבאים, זכוכית לנעמיות (=יענים) (בראשית רבה, פרשת נח, ל"א י"ד).

והרי לכם שילוב של טיול קצר, פריחה יפה ודבר תורה.

שבתאי שירן מורה דרך בטעם יהודי 0523246827 חפשו בגוגל "מורשת הגליל"