תעלומת הפרוכת בשפרעם

זהו סיפור שראשיתו לפני 2000 שנה ובסיומו חידה לא פתורה. כתבה זו באה לספר לקוראים ובו זמנית לפנות לעזרתם בפתרון החידה.

פרק א' - בית הכנסת העתיק בשפרעם

לפני 2000 שנה היתה שפרעם עיירה יהודית שלווה בגליל, היא שרדה את המרד הגדול, מרד בר כוכבא עבר רחוק ממנה ולאחר המרד אף זכתה לארח את הסנהדרין.

השנים חלפו, שלטון החליף שלטון, הביזנטים החליפו את הרומאים, המוסלמים את הביזנטים, לאחריהם הצלבנים, הממלוכים והבריטים. אוכלוסיות התחלפו בשפרעם אך תמיד היתה בישוב קהילה יהודית קטנה ולה בית כנסת שעל פי המסורת שכן במקום בו שכנה הסנהדרין.

לפני כ100 שנה נטשו יהודי שפרעם את הישוב מסיבות כלכליות ועברו לחיפה שהתפתחה באותם שנים. יצחק בן צבי עוד הספיק לראיין את ותיקי שפרעם בחיפה.

בשנת 2019 נערך בשפרעם ביוזמת ראש העיר אורסאן יאסין כנס מכובד ובו התכנסו צאצאי יהודי שפרעם שחזרו לשעה קצרה לעיר בה גרו סביהם.

ובית הכנסת?. שנים עמד בית הכנסת נטוש, הזמן וחוסר התחזוקה נתנו בו את אותותיהם וקרוב היה שגורלו היה זהה לגורלם של בתי כנסת רבים אחרים שננטשו בתוך הכפרים ללא יד מטפלת.

התמזל גורלו של בית הכנסת בשפרעם ובשנת 1988 לקח משרד הדתות על עצמו לשפץ את בית הכנסת לראשונה וב2006 שופץ בשנית, הפעם על ידי בית הספר לשוטרים בשפרעם ונחנך בטקס רב משתתפים, הרב שאר ישוב הכהן, רבה של חיפה, נתכבד בקביעת מזוזה.
ב 2014 שופץ הבנין פעם נוספת הפעם על ידי תלמידי התיכון הערבי בעיר ולאחרונה עבר בית הכנסת שיפוץ נוסף על ידי המועצה לשימור אתרים.

אתם מוזמנים לבקר בבית הכנסת בכל עת, המפתח נמצא אצל משפחת ג'עפרי הסמוכה והוא ניתן לכל אורח.

פרק ב' - הרב יוסף שמואל מוריה (ברנדווין), האדמ"ור מסטרטין

נולד בשנת 1898, בירושלים העתיקה. בנערותו ספג תורה מרבי שמואל סלנט, רבי יעקב משה חרל"פ ורבי פסח פרנק. הרב זוננפלד והרב סלנט הסמיכוהו לרבנות. בגיל 18 התחתן עם בתו של האדמו"ר מבוסטון ועבר לגור אצל חותנו בארה"ב. 
האדמו"ר היה מאושר לראות את חתנו מעביר שיעורים בבוסטון והעתיד נראה מבטיח. אלא שהרב ברנדווין החל לדרוש על ציונות, ועל תורת ארץ ישראל מבית המדרש של הרב קוק. ארץ ישראל קראה לו ממרחקים והוא נעתר לה ברצון. "השאיפות הציוניות" של הרב ברנדווין היו לצנינים בעיני חמיו, אשר רצה את בתו לידו ולא בארץ ענייה ומלאת סכסוכים, אבל הרב ברנדווין לא הקשיב "חביבים עלי אבני ירושלים מזהב ואבנים טובות שבאמריקה", אמר לחמיו. גם הצעות למינויים מכובדים לא הצליחו לשכנע אותו, "עדיף להיות פועל שחור בארץ ישראל מאשר רב חשוב בחו"ל", היה אומר...... 

בירושלים החרדית כנו אותו "הרב הציוני", , "הרבי האצלני"ק" ו-"האדמו"ר במחתרת". והיה בכינויים האלה משהו מן האמת. הוא היה, כמו שאומר בנו חיים מוריה, "מאה אחוז חרדי ומאה אחוז ציוני". את האצ"ל הוא אהב אהבת נפש.
ארבעה מתשעת ילדיו, שלמה ומשה, היו לוחמי מחתרות. שלמה (לח"י) "בילה" כמה שנים טובות באריתריאה ומשה (אצ"ל) הכיר מקרוב את מחנות המעצר בלטרון ועכו. אבל הבריטים לא יכלו לשקוט כל עוד הבת רבקה הולכת לה חופשייה. רבקה הייתה לוחמת אצ"ל שהבריטים מעולם לא הצליחו לתפוס. העובדה הזאת הטריפה אותם ופגעה בכבוד הבריטי והם היו מרבים לעשות חיפושים בביתו של האדמו"ר. הקצין הבריטי היה נוהג להתפרץ לחדרו של הרב ולצעוק "איפה מתחבאת רבקה?" והרב היה עונה בחזרה "אני יודע איפה היא נמצאת אבל אני לא אגיד לך".. 
הימים הם ימי "הסזון" ורבקה הבת נלחמה על חייה. היא ישנה בשדות וביערות ואפילו נישואיה (לרב יצחק רבלסקי ראש ישיבת קישינב) נערכו במחתרת. כשהיא הייתה בהריון הבריטים דרשו לקבל תמונה של רבקה כדי שיוכלו לעבור בין בתי החולים ולמצוא את הנמלטת. הרב ברנדווין תמה "מה אתם לא יודעים שמגיע לי מזל טוב? רבקה שלי כבר ילדה את נכדי למזל טוב". ומיד שם בידו של הקצין תמונה שעל גבה כתוב "רבקה" רק שזו הייתה התמונה של הדודה הזקנה כפי שהיא נראתה בצעירותה, הוא איחל לבריטים חיפוש נעים. 
מסקנתו של הרב ברנדווין ממאורעות תרפ"ט הייתה להקים כוח מגן יהודי במהירות המיידית וללמד את בני יהודה קשת ומלחמה. הוא עודד יהודים להצטרף לגדודים העבריים של ז'בוטינסקי, במלחמת השחרור התגייס הרב ברנדווין לצה"ל, כשהוא כבר יותר מ-50. ותפקידו היה לעבור בין האנשים במקלטים ובבתים ולחזק את רוחם.

הרב ברנדווין עסק גם בגאולת קרקעות, הוא קנה את אדמות "מגדל עדר" של כפר עציון במטרה ליצור רצף טריטוריאלי יהודי בין ירושלים לחברון..
חורבן יהדות אירופה והשמדתם של מיליוני יהודים הייתה שבר גדול לרב ברנדווין. חסידיו מצאו אותו אוחז בארון הקודש ובוכה: "בית ישראל נשרף! נשרף! אי אפשר... אי אפשר... הלב מסרב להאמין. בכו אחים בכו את השריפה האיומה אשר שרף השם". את שם משפחתו הגרמני המקורי ברנדווין החליף לשם מוריה שבו יש ביטוי למשאת הנפש של האדמו"ר: לעלות בקודש אל הר המוריה.

כגודל החושך והכאב שכאב הרב מוריה על השואה כך הייתה גדולה השמחה בימי העצמאות והשחרור של מדינת ישראל. מספרים עליו שמי שלא ראה את האדמו"ר מסטרטין מתפלל ביום העצמאות לא ראה שמחה של יהודי מימיו. היה לובש את בגדי החג המיוחדים, את השטריימל היה עונד על ראשו ומתפלל בדביקות תפילה מיוחדת ליום העצמאות וגומר את הלל עם שם ומלכות. כששחררו את ירושלים נראה היה כי הוא הצעיר בכמה שנים. לא היה יום שהוא לא היה הולך לעיר העתיקה להתפלל בכותל המערבי.

בשנותיו הששים של המאה ה20 היה רב שכונת עין כרם בירושלים שהייתה באותם ימים שכונת מעבר לעולים חדשים. האדמו"ר נפטר ב1974 .

פרק ג' - בת שבע מוריה-הלפרין

בת שבע ה נולדה לרב מוריה באוקטובר 1934 , אחת מתשעה ילדים, נערה יפת מראה ודעתנית, בגיל 15 הדביקה כרוזים של הלח"י, בגיל הנעורים, הגיל המיועד לאהבה פגשה את מרדכי הלפרין, בחור יפה תואר גם הוא, מרצה, פיסיקאי, שחמטיסט, בחסד עליון, כריזמתי וחילוני. המשפחה לא אהבה את הקשר אך בת שבע הצעירה הלכה אחר ליבה ונשאה לו למרות הכל, הם נטשו את המשפחה בירושלים ועברו לטבריה,לפני החתונה הבטיח לה את השמים, אחרי החתונה התקשה לספק לה את הארץ, נולד להם בן אך בעלה לא היה מסוגל לפרנס את המשפחה הצעירה וכאשר היגיעה למצב שבביתה לא היה פת לחם, הם פסעו שוב אל מדרגות הרבנות, הפעם למטרות גירושים.

היא נותרה בגפה ועמה ילד קטן, החיים לא הטיבו עמה גם בהמשך ובדצמבר 1968 , נר שביעי של חנוכה והיא בת 34 בלבד, כשלה סאת הסבל ובת שבע נטלה את נפשה בכפה.

סיפור טרגי כזה איננו מודל חיובי לחינוך ילדים והמשפחה העדיפה להדחיק את זכרה של הבת המורדת. רק האח שלמה מן הלח"י שהוריד גם הוא את הכיפה עם השנים שמר את זכר אחותו והנחיל לבנו שוקי ברנדווין , המתגורר בשכניה, את סיפורה של הדודה.

פרק ד' - תעלומת הפרוכת:

בבית הכנסת המשופץ בשפרעם ארון קודש (ללא ספר תורה), בימה, סידורים, ספרי תהילים וחומשים ואף פרוכת יפה מקטיפה כחולה ועליה ציור חנוכיה שנרותיה דולקים ומתחת לחנוכיה רקומה באותיות זהב ההקדשה הבאה:

לע"נ אחותנו היקרה

בת-שבע ע"ה

בת הרב ר' יוסף ש.

מוריה ברנדווין שליט"א שנפטרה

בחנוכה ב' דר"ח שבט, תשכ"ט

ת.נ.צ.ב.ה

מי תרם את הפרוכת? מה הקשר של משפחת ברנדווין העניפה לשפרעם ומדוע בחרו להנציח את זכר דודתם האומללה דווקא בבית כנסת נטוש זה? תעלומה.

המונח שליט"א אומר שהפרוכת נרקמה לפני שנת 1974 , ההגיון אומר שהפרוכת הגיעה לשפרעם רק בשיפוץ של 2006 מה שמעצים את התמיהה, להיכן נתרמה הפרוכת בתחילה והיכן התגלגלה במהלך השנים הללו?

לשאלת התורם יש כביכול תשובה על הפרוכת האומרת שהאחים הם תורמי הפרוכת, אלא שתחקיר משפחתי שעשה שוקי ברנדווין אחינה של בת שבע העלה ששלושת האחים וכן הבן לא שמעו מימיהם על תרומה של פרוכת.

תחקיר מקיף יותר בקרב האחינים העלה שחלקם אפילו לא היו מודעים לנסיבות מותה. ככל שהתחקיר המשפחתי התרחב התרחבה עמו התעלומה.

אם לא האחים, לא הבן ולא האחינים אז מי אם כן? וכאן מעלה שוקי השערה נועזת

היה זה האב השכול עצמו, האדמו"ר המיוחד שוויתר על יחוס משפחתי לא מוותר על אהבתו לבת שבע, למרות מעמדו ולמרות נסיבות מותה, הוא מפתיע במעשה. את הכבוד שבהנצחה, עם לא מעט חשבון נפש, הוא מותיר לאחיה ואחיותיה.

אלא שר' שמואל יוסף מוריה, כנראה, לא ביקר מימיו בשפרעם ויש להניח שאת הפרוכת תרם לבית הכנסת בעין כרם.

ועדיין נשאלת השאלה. איך הגיעה הפרוכת לשפרעם?

שנים ניסיתי לפתור את החידה, ראיינתי את שוקי ברנדווין, את הרב שאר ישוב הכהן זצ"ל. את רב בית הספר לשוטרים. איש לא ידע לענות.

וכאן אני פונה אל הקוראים:

אם יש ביניכם ותיקים שהכירו את הרב מוריה, אם יש בניכם אנשים שאולי ראו את הפרוכת בעין כרם. אם יש לכם מידע נוסף על התורם ועל גלגוליה של הפרוכת, נא שתפו אותי.

שמי שבתאי שירן, הטלפון שלי 0523246827

הכתובת שלי moreshetgalil@gmail.com