ארץ פלגי מים

לשיר 
זה כמו להיות ירדן: 
אתה מתחיל למעלה בצפון 
צונן, צעיר, שוצף ומתחצף 
אתה שומע ציפורים בסבך 
וכל אחת מהן 
ציפור גן עדן

יש משהו לא הוגן בחלוקת המים בארץ, בעוד שרובנו יודעים שישראל מתיבשת ופניה של רננה רז חזרו לאיים עלינו הרי שבצפון זורמים נחלים במושבים ובקיבוצים, "ארץ פלגי מים" מכנים את האזור בו זורמים החצבני, הבניאס והדן (ראשי תבות חב"ד) ליד חצרות הבתים. אירופה? כמעט.

הגדיל לעשות המושב שאר ישוב שזכה בשני! נחלים, לא פחות ולא יותר, נחל הדן ממערבו ונחל חרמון הוא הבניאס ממזרחו וכל אחד מהם צונן, צעיר, שוצף ומתחצף.

וכל האזור הזה הוא גן עדן למשפחות מפקנקות (אני יודע שאין מילה כזאת בעברית) הבאות על ילדיהן וצידניותיהן ומחפשות פינה פרטית, משפחתית והן רואות בדמיונם את הסבתא והסבא יושבים בכסאות ים בתוך המים הזורמים, את הילדים משפריצים (היום העברית שלי לא משהו) בחדוה במים הרדודים ואת ההורים פותחים בשלווה את הסנדביצ'ים מהבית.

לגבי התגשמותה של הפנטזיה של פינת סתר פרטית בתקופת "בין הזמנים" אינני ערב ועדיין אנסה להמליץ על תא שטח בו יש סיכוי למצוא פינות חמד בצפיפות סבירה.

נסענו צפונה, חצינו את קריית שמונה ובצומת המצודות פנינו מזרחה (ימינה) בכביש 99 לכוון קבוצי דן ודפנה. כק"מ לאחר קיבוץ הגושרים, במזלג כבישים אנו פונים ימינה (דרומה) בכביש 918, עוברים על פני הכניסה לחורשת טל מימין, עוברים על פני הכניסה הדרומית לשאר ישוב ומיד לאחר הכניסה לשאר ישוב יש שלט חום המפנה אותנו שמאלה בכביש שדות סלול לנבי יהודה, מקאם זרוזי.

מכאן ניסע לאט, מימין שדות חקלאים ומשמאלנו גדר ובה פתחים שנפרצו ע"י רשות הטבע והגנים אל החורשה משמאל. נחנה את הרכב בשולי בדרך ונצעד לחורשה במעבר, שלט של הרשות המכריז על שמורת טבע נחל חרמון ופחי אשפה גדולים מקדמים את פנינו, שביל כבוש מוביל לחורשה, שביל מקסים, מוצל, מתפתל בין העצים ולאחר כמה עשרות מטרים יוביל אותנו למחוז חפצינו, נחל הבניאס.

המקום אידיאלי למשפחות, מוצל כולו כולל המים, מים זורמים שבעונה זו של השנה אינם סוחפים מדי ואינם עמוקים מדי. בשלב זה נכנסת המשפחה הישראלית לנוהל קרב, פורסת מיד את הציוד במקסימום שטח לומר לבאים אחרינו "הטריטוריה הזאת נכבשה על ידינו, אנחנו היינו כאן קודם"

אכזבה? אינכם ראשונים? מישהו השכים קום והשתלט כבר על הארץ המובטחת? לא נורא חוזרים לכביש מתקדמים כמה עשרות מטרים עד לפתח הבא בגדר ומנסים שוב את מזלינו.

מצב חרום? אין פינה פנויה? להלן המלצה לאלו שמוכנים להשקיע

ממשיכים כ700 מטר לאורך הכביש. משמאל דרך עפר חסומה במחסום ברזל כנגד מעבר רכבים, מחנים את הרכב בשולי הכביש והולכים ברגל כק"מ! (בחום) עד שחוזרים לנחל. מכיוון שקטע זה של הנחל סגור לתנועת רכבים הרי שעמך בית ישראל לא פוקד את המקום בהמוניו ויש לכם סיכויים טובים למצוא פינה שקטה.

המלצה נוספת לאלו שמעדיפים להגיע למקומות מוסדרים יותר אך הומים יותר. חוזרים לכביש 918 ונכנסים למושב שאר ישוב בכניסתו הדרומית, בצידו הפנימי של הישוב בסמוך לגדר המושב ניטעה חורשה ובה 73 עצים לזכר חללי אסון המסוקים. החורשה גולשת למי נחל הבניאס ומאפשרת מקום נהדר לטבילה קטנה. בכניסה לחורשה יש אפילו מגרש חניה.

ועדיין לא דברנו על פלג הדן ממערב לישוב. שיהיה לכם בהנאה!