טבריה

"אמר ר' יוחנן: עשר מסעות .... גלתה סנהדרין... מירושלים ליבנה... ומציפורי לטבריא. וטבריא עמוקה מכולן... ומשם עתידין ליגאל" (ר"ה לא, ע"א) ועל כך אומר הרמב"ם "וקבלה היא שבטבריא עתידין לחזור תחלה, ומשם נעתקין למקדש" (משנה תורה, שופטים, סנהדרין, י"ד, י"ב )

העיר שממנה תתחיל הגאולה היא יעד הטיול הנוכחי. מסלול קצר ובו אבני פינה בתולדות העיר.

טבריה נוסדה כחמשים שנה לפני חורבן הבית ונקראה ע"ש הקיסר טיבריוס. חז"ל קראו על השם הזה: "טבריא - שיושבת בטיבורה של ארץ ישראל... שטובה ראייתה" (מגילה ו, ע"ב). כאמור לכאן נדדה הסנהדרין, כאן נחתם התלמוד הירושלמי ובטבריה נקבעו כללי הניקוד הטבריאני המשמשים עד היום.

נתחיל בגן הארכאולוגי הנמצא בלב העיר ברחוב הבנים ובו שרידי בית כנסת עתיק ממאה הששית לספירה.

לא הרבה נותר מבית הכנסת, השריד העיקרי הוא קטע מרצפת פסיפס, שבזמנה עוטרה בדגמים גאומטריים נאים. במרכזה זר ובתוכו כתובת בלשון היוונית המזכירה את שם התורם, פרוקלוס בן קריספוס. מעניין, נכון? תופעה שחוזרת בהרבה אתרים ארכאולגים, נשכחו המתפללים ונשכחו הגבאים, רק שם התורם נשאר לדורות.

משני צידי הזר נזהה לולבים ואתרוגים, אגודים דווקא כמנהג יהודי תימן, מוטיב ארבעת המינים הוא מוטיב נפוץ בבתי כנסת מאותה תקופה ומסמל את השאיפה לבית המקדש, מסכת ראש השנה מספרת ש"כשחרב בית המקדש התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש" (ר"ה, ל, א).

מהגן הארכיאולוגי נמשיך רגלית מעבר לרחבת הזכרון אל בית הכנסת עץ חיים של ר' חיים אבולעפיה. ר' חיים הוזמן ע"י דהאר אל עומאר, שליט הגליל, לשוב מאיזמיר ולחדש את היישוב היהודי בטבריה, שהיה הרוס מזה 70 שנה, בשנת 1740, כשהגיע הרב אבולעפיה בראש משלחת של עשרות אנשים, קבל אותו דהאר אל עומר בכבוד, "הלבישו לבוש יקר הערך כלבוש מלכות. וכל אשר שאל ממנו הרב לא חסר דבר". בעיר נבנה בית כנסת "נאה ומפואר מאין כמוהו בכל ארץ ישראל", על חורבות בית הכנסת העתיק שבו התפלל האר"י.

בית הכנסת חרב ושוקם מספר פעמים ברעש של 1837 ובשיטפון של 1934. בעקבות מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (המרד הערבי הגדול) התעכבה מלאכת השיקום של בית הכנסת. בסיון תש"ה (1945) התכנסו ראשי הקהילה הספרדית בעיר, והקימו את הוועד להקמה מחדש של בית הכנסת. בתמוז אותה שנה הופץ כרוז אשר כותרתו הייתה "מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלקים". בעקבות זאת תרמו משפחות מטבריה את סכום של 1228 לירות א"י, ובראשית תש"י (1950) הושלמה הבניה ובית הכנסת נחנך. היום זהו בית כנסת ספרדי מפואר הפועל בשבתות ובחגים.

בבנין בית הכנסת פועל מקווה ייחודי, אשר מחובר לאגם כנרת והוא מתמלא ממימיה, המקווה אינו פעיל בשנים האחרונות עקב ירידת מפלס הכנרת. פעם אחרונה שניתן היה לטבול במקווה היתה בחורף הגשום בשנת תשע"ג (2003) .

דרומה לבית כנסת "עץ חיים" נמצא בית כנסת של חסידי קרלין הנמצא על ביתו של ר' מנחם מנדל מוויטסבק שהיה מגדולי אדמו"רי החסידות בדור השלישי לבעל שם טוב. ועלייתו לארץ ישראל באדר ה'תקל"ז (1777) בראשות 300 איש מכונה "עליית תלמידי הבעל שם טוב", היתה אחת העליות המשמעותיות ביותר בתולדות חדוש הישוב היהודי בארץ.

בגבינו רחבת הזכרון של טבריה לזכר בני טבריה שנפלו על הקמת מדינת ישראל והגנתה עד עצם היום הזה.

מסלול קצר, אך ארוך בשנים וגדול בתוכנו, מסלול של 2000 שנות טבריה