קריית שמונה

יד על הלב, מתי לאחרונה טיילתם בקרית שמונה? לרובנו קריית שמונה היא רק תחנה בדרך למעיינות הדן והבניאס, מסתבר שדווקא בעיר הזאת נמצא אחד הפארקים היפים והנגישים ביותר ולא סתם פארק אלא פארק עם ג'ונגל ונחל זהב זורם בליבו.

אבל, לאט, לאט. בואו ונאמר כמה מילים על העיר עצמה.

עד לתש"ח היה כאן כפר ערבי קטן בשם חלסה עם מעיין שהשקה את שדות הכפר והצמיח "ג'ונגל" סביבו. עם שחרור צפת נטשו אותו תושביו ונותרו רק בניין המסגד והמעיין. במקום הכפר הוקמה מעברה הזכורה כמעברת חלסה וזו התפתחה לעיירה קטנה בשם "קרית יוסף" ע"ש יוסף טרומפלדור, העיירה התפתחה לעיר ושמה שונה לקרית שמונה ע"ש כל שמונת הנופלים בקרב תל חי. אנו נטייל הפעם באיזור המסגד שנותר מן הכפר והוסב בינתיים למוזיאון ובנחל הזהב ששוקם והיום הוא פארק יפיפה.

המוזיאון לתולדות קריית שמונה נמצא ברחוב הירדן 26 ובו מוצגים תצלומים נושנים, חפצים וכלים יומיומיים - כולל מנורות שפעלו על נפט, רדיו ענתיקה, עריסה של תינוק ואפילו שחזור של הפחונים מהמעברה. רק חבל שהוא סגור באופן קבע.

למרגלות המוזיאון זורם נחל עין זהב. נצעד בצדו ונגיע לחורשה שבה צומחים כעשרה עצי ענק מהמין טכסודיון ובצילם שולחנות ובהם מצוירים לוחות שחמט. צועדים בהמשך הפלג ונפרדים ממנו ימינה בשביל הפארק הצמוד להרדופים. כ-50 מ' אחרי שני עצי תות גדולים יורדות מדרגות עץ שמאלה לאפיק הנחל שבו שוררת אפלולית של עצי תאנה ותות. השביל יורד לפינת ישיבה של ארבעה ספסלי עץ, הנחים בצל עצים גדולים של מילה סורית. זהו עץ גבוה, המעדיף לצמוח ליד פלגים. ממשיכים לאורך השביל הרחב עד שפוגשים שלט שמאלה אל האזור שזכה בשם היומרני "הג'ונגל".
עתה יש להתכופף ולעבור מתחת לגזע של מילה סורית. השביל מגיע לגשרון העובר מעל לפלג הזורם של נחל עין זהב. עד כה עברנו כחצי קילומטר. טיפוס קליל וירידה קלילה בשביל הולכי הרגל ואנו מגיעים למרחב מוצל ובו מרפסת עץ ושולחנות פיקניק ערוכים כריבועים מסביב לעצים. כאן עולים מערבה לכתף הנחל ופונים ימינה בחזרה בשביל רחב וברור לפארק עין הזהב.

תלאות רבות ראה הפארק הזה בששים השנים האחרונות, עד לתחילת שנות השבעים הייתה במקום גינה ציבורית קטנה ובה מגרש משחקים, מדשאה, אגם ומפל מרשים ושמשה כמקום הבילוי של תושבי העיירה. באותם הימים זרמו  מים רבים בנחל והיה אפשר לשחות באגם. שאר האזורים שהם היום חלק מהפארק,  ובמיוחד אזור "הג'ונגל" שהשתרע דרומה עד לטחנת הקמח, שימשו בעיקר את הנוער שאהב לשוטט שם ולהנות מפירות עצי הפרי  שנשארו מתקופת הכפר הערבי חלסה  מאוחר יותר יובש המעיין על ידי מקורות שהשתמשה במימיו לטובת תושבי העיר המתפתחת, הגינה הוזנחה וקבלנים לטשו עיין לשטחים הפנויים.

ב2007 , רגע לפני שעלו הטרקטורים התארגנו תושבי העיר והגופים הירוקים למאבק על הצלת המקום והצליחו. תוכניות הבניה בוטלו, קק"ל פיתחה את האתר, מקורות צמצמה את שאיבת המים והעיר קרית שמונה זכתה בשמורת טבע גדולה ויפה בלב העיר.

רמת הנקיון בשמורה טעונה שיפור ועם כל זאת, זאת בהחלט פינת חמד המצדיקה ביקור משפחתי.