אנדרטת אתיופיה בהר הרצל

שירן שבתאי – "מורשת הגליל"

יום ירושלים החל השבוע הוא גם יום הזיכרון לעולי אתיופיה שנפלו בדרכם לירושלים, סיפור הירואי שניתן להקבילו רק לסיפור יציאת מצרים.

בחבש היא אתיופיה חיו יהודים אשר נותקו מעם ישראל עוד בתקופת בית ראשון ועל כן לא היכירו את חג החנוכה, את המשנה או הגמרא. הם הקפידו על שמירת ההלכה על פי הפשט הכתוב בתורה ללא תחום אלפיים אמה וללא חימום אוכל בשבת, במיוחד הם הקפידו ביותר על דיני טומאה וטהרה כפשוטם כפי שהם כתובים בפרשת תזריע.

יהודי אתיופיה ידעו שנים טובות בהם הקימו ממלכה אדירה ולאחריהם תקופות רעות של גזירות ורדיפות בהם אבדו זכויות אזרח, אבדו את השפה העברית וכל ספר בעברית, אבל דבר אחד הם שמרו בקנאות, את הכמיהה לירוסלם היא ירושלים ואף חג קבעו לעצמם, חג הסיגד בו היו עולים לראש ההר הגבוה באזור ומתפללים לחזור לירושלים.

בסוף שנות השבעים קרה הפלא הגדול כאשר יהודי אתיופיה חשו כי "הגיעה השעה" ובעשרות אלפיהם, נטשו את כפריהם והחלו בצעדה הגדולה מערבה לכיוון סודן מתוך אמונה שאחיהם במדינת ישראל יחלצו אותם ויביאו אותם לירושלים העיר הקדושה.

הם רכשו את שירותיהם של מורי דרך שלפעמים נטשו אותם אחרי שנטלו את כספם, לפעמים תוך כדי שיתוף פעולה עם שודדים ששדדו את רכושם של הפליטים והרגו בהם. גם כאשר מורה הדרך נשאר נאמן לקבוצה הדרך הפילה בהם חללים, מסלולים הררים ומסלולים מדברים בהם מתו רבים מתשישות, מרעב, וממחלות .

גם בסודאן, במחנות אליהם הגיעו, לא היה מספיק מזון ומים, לא היה טיפול רפואי נאות ורבים מתו ממחלות ומגיפות ואף התאבדו - חלקם נשים שנאנסו . מתוך כ16000 איש שהגיעו בדרך הזאת ארצה 4500 שלמו בחייהם.

הסיור השבועי שלנו הפעם יהיה בהר הרצל באתר ההנצחה לנופלים. האתר הוא חצר פתוחה נטועה בדשא ומוקפת שיחים ועצי זית. קיר בכניסה ועליו כתובת המספרת את סיפור וההקרבה של העולים. בקיר הדרומי מבנה שצורתו כבקתה חצויה. זהו "ביתן הסיפורים האישיים". על קירו העגול של המבנה נקבעו לוחות ועליהם עדויות של משתתפי העלייה – עדות מפי ילד, סיפורו של ראש קבוצת עולים, זכרונות של אם על החיים בסודאן, עדות אישית מפי קס. על גבי לוחות העדות נחרתו גם ציורים סימבוליים המתארים את החיים באתיופיה, הדרך לסודאן והשהות במחנות שם. סביב הביתן נבנו כיפות חרוטיות המסמלות את צורת בקתות המגורים האופייניות לכפרים ובדשא שלפני הביתן תקועים טריזים של בטון המסמלים את הצוקים והמכשולים שעמדו בדרכם של העולים, בצידם תלוליות מצופות אבנים, המסמלות את תילי האבנים שהונחו על גבי קבריהם של אלו שמתו בדרך העלייה ולא זכו להגיע לישראל.

נגש אל הקיר הדרומי ונקרא בקול את הכתוב:

יזכור עם ישראל

את בניה ובנותיה של הקהילה היהודית באתיופיה,

שחרפו את נפשם כשקמו וצעדו אל ארץ אבותיהם, לציון ולירושלים,

אך לא עמדו להם כוחם וגבורתם ולא זכו להגשים את משאת נפשם.

יהי זכרם נצור לנצח בקרבנו

וכאן בירושלים החופשית, בירת עם ישראל וביום חגיגי זה, נזכור את מאות מליוני היהודים במשך עשרות דורות שציפו ליום שובם לירושלים ונמשיך ונקרא את הפסוק מישעיהו (יא, יא) החרוט בקיר:

והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו

לקנות את שאר עמו אשר יישאר

מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש

ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים

האנדרטה (צילום שלי)

האנדרטה (מתוך ויקיפדיה)