בית הכנסת האיטלקי

בית הכנסת האיטלקי בירושלים

עדות רבות מכיל העם היהודי, עדה עדה וטעמיה, עדה עדה ומנהגיה. נעסוק הפעם באחד הנוסחים הנדירים יותר, הנוסח האיטלקי.

ליהודי איטליה היה בעבר נוסח תפילה ייחודי משלהם שאינו נוסח ספרד או אשכנז. מבחינה הלכתית יהודים אלו היו פוסקים, כמו יהודי ספרד, על פי השולחן ערוך ולא קבלו את הגהות הרמ"א. הם נהגו לאכול קטניות בחג הפסח, ברכו ברכה אחת על הנחת תפילין, תפילת "כל נדרי" נאמרה בעברית ועוד מנהגים המנוגדים למנהגים המקובלים היום. מקובל להניח שנוסח זה הוא הקרוב ביותר למנהג הארץ ישראלי הקדום.

הנוסח האיטלקי כמעט לא יצא מחוץ לגבולות איטליה למעט מקרים בודדים שבהם הגיע לקהילות אחרות במזרח התיכון. כך למשל בעיר סלוניקי פעלו מספר בתי כנסת איטלקיים וכן בעיר צפת במאה ה-16. כיום פעיל רק בית כנסת אחד המתפלל בנוסח האיטלקי מחוץ לאיטליה והוא בית הכנסת האיטלקי בירושלים ובו נבקר הפעם.

יהודים ישבו בעיירה האיטלקית קונילאו ונטו הנמצאת בין פדואה לוונציה כבר במאה ה16 ובשנת 1701 הם חנכו את בית הכנסת החדש והמפואר שלהם. בית הכנסת הצטיין בארון הקודש מרהיב ביופיו מעוטר בגילופים אומנותיים, ובגילופי עץ יפיפים בבימה ובמחיצה.

שני מוקדים בולטים היו באולם התפילה, ארון הקודש במזרח והבימה במערב, ממש ליד דלתות הכניסה. כסאות הישיבה בבית הכנסת הונחו במקביל לקירות האורך של האולם בדומה למנהג הספרדי. עזרת הנשים הייתה בשלושה צדדים בקומה עליונה.

עם השנים נטשו היהודים את העיירה וערב מלחמת העולם הראשונה נותר בה כמנין מתפללים, חלקם נטשו במהלך המלחמה ובית הכנסת סגר שעריו.

התפילה האחרונה בבית הכנסת נערכה ב1918 כאשר הצבא האוסטרו הונגרי כבש את צפון איטליה והרב הצבאי הראשי האוסטרו הונגרי (היה דבר כזה) שמע על קיומו של בית הכנסת, נטל את המפתחות מהעירייה, פתח את דלת הכניסה ועמד נדהם לנוכח הפאר וההדר שהיו מכוסים שכבות אבק.

ביום כפור תרע"ט (1918) היה בית הכנסת מלא מפה לפה בחיילים יהודים מצבאו של הקיסר פרנץ יוזף יר"ה ועם תפילת נעילה, ננעלו גם דלתות בית הכנסת והפעם לתמיד.

ב 1952 הועבר בית הכנסת בשלימותו לירושלים ומאז הוא משמש את יוצאי איטליה המתפללים בנוסח בני רומה בשבתות ובחגים.

ליד בית הכנסת מוזיאון של פריטי יודאיקה מאיטליה, כל פריט וסיפורו.

בית הכנסת נמצא ברח' הלל 27 בירושלים. טל' 02-6241610

הכניסה בתשלום.

ארון הקודש המפואר של בית הכנסת- צילום מבמת הקריאה (צלם: שבתאי שירן)