מוזיאון הישוב היהודי

הרב מרדכי ויינגרטן היה המוח'תאר הרשמי של הרובע היהודי בירושלים בתקופה הבריטית, איש תקיף ובעל נכסים, מהבודדים שהיו "בעליבית" לבית משלהם ולא סתם בית, בית עם יחוס, ממול שכן בית כנסת האר"י במקום בו לפי המסורת נולד האר"י, ובקומה השניה שכן בית כנסת אור החיים על שמו של ה"אור חיים הקדוש" הוא הרב חיים בן עטר שפתח במקום זה בשנת תק"ב 1742 את ישיבת "חיים וחסד" , מאוחר יותר בראשית המאה ה-19 נפתחה הישיבה מחדש ע"י רבי מנחם מנדל משקלוב, תלמיד ההגר"א ובן הקהילה הפרושית.

הרב וינגרטן היה המנהיג של תושבי הרובע היהודי בימי המצור הקשים של תש"ח. הוא האיש שחתם על כתב הכניעה מול עבדאללה תל, מפקד הלגיון הערבי. והלך לשבי יחד עם התושבים היהודים.

ויינגרטן לא התאושש יותר מנפילתו של הרובע היהודי בידי הירדנים. על המכתבים שהיה שולח לאחר נפילת הרובע נהג לחתום: "שמואל ויינגרטן - גלות רחביה". הוא לא הספיק לראות את החזרה לרובע היהודי כי נפטר ב-1964, כשהוא בן 68.

חמש בנות היו לו, אחת מהם רבקה סיימה את לימודיה באוניברסיטה העברית ופיתחה קריירה במסגרת מס הכנסה. התקדמה לתפקיד הגובה הראשית בירושלים ולאחר מכן למנהלת מחלקת הגבייה הארצית במשרד האוצר. יתכן והייתה מגיעה למעמד נציבת מס הכנסה אך אז פרצה מלחמת ששת הימים, ובעיצומם של ימי הקרבות הזמין אותה שלמה להט (צ'יץ'), המושל הצבאי של מזרח ירושלים, להיות האזרחית הראשונה שנכנסת לעיר העתיקה. רבקה סיירה בתוך הרובע ההרוס יחד עם צ'יץ', אלוף פיקוד המרכז עוזי נרקיס וחיים הרצוג ונדרה לחזור לבית נעוריה בעיר העתיקה ולשקמו. בבית המשוקם ייסדה את מוזיאון היישוב הישן, המציג את תולדות החיים ברובע טרם מלחמת השחרור בעזרת חפצי יום יום קורם עור וגידים סיפורם של קהילות יהודיות עניות בחומר ועשירות בתוכן. נישואין ולידה, שמחות ועצב, התמודדות יומיומית עם קשיים, הסתפקות במועט ואמונה בבורא עולם.

מיטה שנתנה פריבלגיה ליולדת שתחלים לאחר לידה בימים שתמותת יולדות היתה ענין נפוץ, גיגיות של יום כביסה ושלחן שבת המקרין אוירת חג וקודש בתוך החול והעוני, פשקאווילים כנגד משחקי כדורגל בשבת תמונה של זוג צעיר במזל טוב כאשר החתן בן 53 והכלה בת 13, תפילה להצלחת האימפריה העותומנית הנאורה והשלטאן יר"ה שנאמרה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ותפילה לבריאותו של המלך ג'ורג' החמישי שחוברה עם שינוי העיתים בעקבות אותה מלחמה.

אורה אוצרת המוזיאון מדריכה אותי ואני רואה בעיני רוחי את שאיבת המים מהבור, את צהלות השמחה של הילדים המשחקים בעג'ואים, את אגלי הזיעה של האשה הכובסת בחצר, לצד חברותיה שכנותיה המבשלות בצוותא וממתינות לבעליהן שישובו מעמל יומם ולילדים שישובו מתלמודם. הכביסה כבר מתייבשת בקרני השמש האחרונות והסירים מדיפים ריח ניחוח של תבשילים מהבילים.

גם ארון הקודש ששרד מבית הכנסת האר"י נצב במןזיאון ובקומה השניה נשמעים שוב מזמורי תפילה בבית הכנסת "אור חיים" שהיום הוא בית כנסת בנוסח אשכנז.

ואתה האורח, בעלייתך בסוכות לרגל לעיר הקודש מוזמן אתה להתחבר לאותה קהילה יהודית שראתה זכות לעצמה לאכול לחם עוני בעיר הקודש ולייצג בנוכחותה את עם ישראל כולו.