חוף דור

ארבעה יצאנו למסע, מחוף דור לבונים, החכם שהוביל, התם שנגרר, הרשע שקיטר וזה שסיכם.

מכביש 4 , צפונית לפורדיס, פנינו לעבר קיבוץ נחשולים.  והגענו לחניה של חוף דור. השארנו את הרכב בחניה ונכנסנו דרך שער בית ההארחה, את הרשע שביקש לעצור במדשאה משכנו בכוח בעקבות השילוט אל מוזיאון המזגגה

מבנה המוזיאון הוקם על ידי הברון רוטשילד בשנת 1891 כבית חרושת לבקבוקי זכוכית בעבור היקב בזיכרון יעקב. במשך שלוש שנים עמלו אנשי המפעל על פיתוח בקבוק "כחול לבן" שקוף וקבלו בקבוק עכור המתאים אולי לקופת חולים אך לא ליין, מנהל המפעל הכושל היה מאיר דיזנגוף שהנסיון שצבר במקום קידם אותו לנהל מפעל גדול יותר, את עיריית תל אביב. רוטשילד התיאש, המקום ניטש והיום הוא משמש מוזיאון לארכיאולוגיה ימית.

מצאנו במוזיאון תותח שהטביע נפוליאון בים בנסיגתו האומללה לאחר המפלה בעכו , השתתפנו בצערן של ספינות עתיקות שאיתרע מזלן ושקעו במצולות ים, התם התמקד בחדר בו הוצגו כלי קוסמטיקה ותכשיטים בני 2000 שנה, והתלבט האם להביא כאלה לאשתו. אך את תשומת ליבו של החכם משכה דווקא תמונתו של חילזון קטן עם שם גדול "ארגמון קהה קוצים" שלטענתו של החכם הוא הוא אותו חילזון מסתורי ממנו הפיקו אבותינו את התכלת המוזכרת בתורה ואשר שמשה לצביעת פתילי הציצית בימי חז"ל, סודה אבד מן העולם וחזר ונגלה בדורינו לאחר 1500 שנה.

מה העבודה הזאת לכם? שאל הרשע בעוד החכם מנופף בציציותיו בהתלהבות, אז שלחנו אותו להביא את הרכב לקצה המסלול בחוף הבונים ויצאנו לטיול רגלי לדוג את אותו חילזון עליו אומרת הגמרא שהוא עולה לחוף רק אחת לשבעים שנה. (מנחות מד א)

המסלול הוביל אותנו לתל דור, זו שפרנסה את הוצאותיו העצומות של המלך שלמה חודש בשנה, זו שניתנה מתנה לחתן המאושר של המלך כמו שכתוב

וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים-עָשָׂר נִצָּבִים, ..., וְכִלְכְּלוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ, וְאֶת-בֵּיתוֹ: חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל הָאֶחָד, לְכַלְכֵּל. וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם,. .. בֶּן-אֲבִינָדָב, כָּל-נָפַת דֹּאר - טָפַת, בַּת-שְׁלֹמֹה, הָיְתָה לּוֹ, לְאִשָּׁה" (מלכים א', ד',ז).

ראינו בתל חומות ושרידי רחובות מהתקופה הרומית, שרידי מבני מגורים פרטיים משהו שנראה ליודעי דבר כבית מרחץ רומי ושרידי תיאטרון. אך בעיקר ראינו ים וים וים, כחול ורגוע מתחבר לכחול השמים, מפרצים קטנים ומפרצים גדולים, מפרצים של חול לבן וזך ומפרצים מסולעים באבני כורכר, מפרצים בהם הים חודר לחוף ואיים של חוף שחודר לים והכול כל כך שקט ורגוע, דייגים המטילים חכה וממתינים בסבלנות לדג פרייר, מתרחצים שבאו לחוף שנקרא פעם טנטורה, משפחות שהתרחקו ומצאו לעצמן מפרץ פרטי. היה חם, היה מאוד חם, היה מאוד מאוד חם ורק ידידנו החכם המשיך להרצות בהתלהבות על פיניקים ויונים ורומאים שבנו נמלים והפליגו מכאן לארצות רחוקות, אולי בגלל שהחום של אוגוסט הבריח אותם.

ואז הוא עבר לדבר על סלעי הכורכר, לדבריו כל גרגיר חול שאנו עומדים עליו היה פעם חלק מסלע גרנית באתיופיה ומשם עשה עליה כשהוא מפליג דרך הנילוס וחוצה את כל הים הגדול עד הגיעו לחוף הים, השילוב עם הלחות הארץ ישראלית והסידן של הצדפים הופך את גרגירי החול הנינוחים לסלעי כורכר. בשלב הזה כבר אבדתי אותו ואת הסבריו, משהו היה חסר לי, הסתכלתי לצדדים ואז גיליתי להפתעתי כי נותרנו שניים בלבד, כי התם הבריז לחכם ולהסבריו המשמימים והלך לרחוץ בים , מנצל את אחד המפרצים הרדודים והוא משתרע להנאתו בתוך המים הרגועים כאילו אין מחר. שלפנו אותו באכזריות והמשכנו בדרכנו דרומה לכוון חוף הבונים.

אתם רואים? צעק פתאום החכם באקסטזה, אתם רואים? האמת! לא ראינו כלום.

הנה המפעל, צעק החכם, הנה המפעל הקדום ליצור התכלת. לרגע חששנו למכת חום.

ואכן בסלע הכורכר נחצבו מספר בריכות ותעלות הקושרות אותן זו לזו ואל הים, גלי הים היו ממלאים את הבריכות במים וכאן גידלו את החילזון הנדיר , זה שמדמו יצרו את התכלת והארגמן שנמכרו בדמים מרובים עד שרק מלכים יכלו להרשות לעצמם לצבוע גלימותיהם בצבעים המלכותיים, נראה שהיהודי האחרון שזכה ללבוש גלימות כאלה היה מרדכי "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן" (אסתר ח טו)   ואילו היהודי הפשוט הסתפק בפתיל אחד של תכלת בציצית וחש עצמו בן מלך.

לא הייתה הרבה צמחיה קרוב לקו המים כי מי מוכן להתגורר באזור מלוח כל כך, בלט בנוכחותו הקריתמון הימי, מעין שיח צהבהב נמוך שעליו בשרנים, ספוגים במים מלוחים המאפשרים לו להתמודד עם המליחות שבאויר. אתרי האינטרנט טוענים שהעלים אכילים, מכילים הרבה ויטמין C, ומתאימים לסלט או לטיגון בחביתה, יפה מאוד, שמישהו אחר יטעם.מעניין שדווקא חודשי אוגוסט הם שיא עונת הפריחה שלו בניגוד למה שהורגלנו בצמחי היבשה החביבים והמוכרים. החום עושה לו את זה.

המשכנו בדרכנו עוד 2 ק"מ בקירוב, חוצים סלע חוף קשה, שנוצר משברי צדפים וגרגירי חול מלוכדים, והוא תמיד נוטה בשיפוע קל לכיוון הים. זיהינו את "המערה הכחולה" אותה פרצו גלי הים בכורכר ויצרו משחקי צבעים,

יש הטוענים כי צלילה במערה היא החלק הקסום ביותר במסלול, והיא עוברת דרך מסך דגיגונים הממלאים את כל חללה, אורכת כ-7 מטרים ומסתיימת בחדר שטוף שמש שעומקו מטר אחד בלבד. השילוב של משחקי האור והצל שיוצרת השמש החודרת מבעד לסדקי הסלעים. עם שושנות ים אדומות יפהפיות הדבוקות לחלקם התחתון של הסלעים יוצרים תמונה שלא מן העולם הזה, יתכן, אנחנו הסתפקנו בעולם הזה אז רחצנו בים והגענו לחוף הבונים שם המתין לנו ידידינו הטוב עם הרכב הממוזג ומשקה קר ואילו זה שיודע רק לכתוב התישב לסכם עבורכם את הטיול.

בריכת מי ים (צילם שבתאי שירן)

חוף הים (צילם שבתאי שירן)

מים וסלע בחוף הים (צילם שבתאי שירן)

שרידי המפעל ליצור תכלת

בנין המזגגה (מתוך ויקיפדיה)

שבתאי שירן – "מורה דרך בטעם יהודי" טל' 052-3246827, חפשו בגוגל "מורשת הגליל"