הרבנים בבת שלמה

רחוב אחד שאורכו כ 250 מ' והמושבה נגמרת.. בחזיתות הבתים שלטים המציינים בגאוה את שנת הקמתם על ידי הברון 1889, כך נראתה המושבה בת שלמה בכג חשון תרע"ד כאשר הרב קוק ומלויו הגיעו בעגלה לבקר בה וכך היא נראית היום. בתרע"ד התגוררו בה 12 משפחות זה בערך מספר תושביה היום, מעבר לכביש 70 נוסד המושב בת שלמה, המושבה קפאה בזמן וזה מה שיפה בה.

אנחנו מחנים את הרכב במגרש החניה הגדול שבכניסה למושבה ויוצאים לסיור לכל אורכה (250 מ' כבר אמרנו?), החניה במושבה שמורה לדיריה בלבד, פשוט אין מקום בכביש, על קיר הבנין הראשון רשום באותיות ענק "בת שלמה, מושבה, נוסדה ב1889 " , כאילו אמר תנו כבוד לותיקים, שלט צנוע יותר מציין שבמקום סדנת קרמיקה. שום שלט לא מציין שבתרע"ד היה כאן המקוה המקורי של המושבה.

אנחנו נכנסים פנימה ומגיעים לבית הכנסת, קל לזהות אותו על פי המנורה שבגגו. כאן בבית הכנסת פגשו הרבנים את האיכרים לשיחות חיזוק. 110 שנים חלפו מאז, דבר לא השתנה, אותו ארון קודש, אותו ריהוט. לפלא הוא שהתאורה חשמלית וכבר לא מדליקים נרות.

המפתח לבית הכנסת נמצא אצל זיו שוורצמן הבעלים של מחלבת שוורצמן ממול. בחור נחמד ואדיב שרק בכדי לפגוש אותו כדאי להכנס. נכדו של זליג שוורצמן ממיסדי המושבה שהיה גם המוכתר שלה במשך 40 שנה.

זיו לא מאמין בקדמה וחדושים, התרנגולות המנומרות מסתובבות חפשי בחצר ומטילות ביציהן בכל פינה חבויה, זיו חולב את הפרה במו ידיו ומגבן את הגבינה בשיטות של פעם.

מחלבת שוורצמן היא בעיקר בית קפה ביתי, חבל שאין לו תעודת כשרות ולכן לא אוכל להמליץ, אבל זיו ישמח לקבל את פניכם גם אם לא תקנו אלא תסתובבו בחצר הקטנה והעמוסה בחפצים במין "בלאגן מאורגן" המשווה חן.

בקצה המושבה מגדל שמירה שאיש לא עדכן אותו שמאורעות תרצ"ו מאחורינו והבריטים כבר עזבו את הארץ ומעבר למגדל נמצאת בקעת שפיה הירוקה על מטעיה.

אין שער בכניסה ואין שער ביציאה ואנו חוצים ברכב את המושבה, יורדים לבקעה הקטנה והקסומה עם סימון שבילים אדום עד למפגש עם השביל הכחול ושם מחנים את הרכב.

אנו בשמורת הר חורשן, ניתן לג'יפים ולרוכבי האופנים לעקוף ואנו נמשיך ברגל, האזור מלא שבילים מסומנים ושאינם מסומנים, נטפס על הגבעה הסמוכה באחד השבילים העולה אליה ונכנס ליער פארק של עצי אלון התבור.

הר חורשן מלא ביער צפוף של עצים שונים, כולל אלוני התבור ועצי קטלב אדומי גזע. ההליכה היא בנוף של גבעות מעוגלות ורכות- לא נוף הררי חד. זה מקום מקסים “ללכת בו לאיבוד” קצת בין שביליו ופשוט להנות מהיער שפעם כיסה את כל האזור, כשהנוף הנשקף מההר משתנה בהתאם לכיוון שבו הולכים- נופו של הכרמל, נופו של מישור החוף והים או של בקעת שפיה על שדותיה ומטעיה הרבים.

שטח השמורה גדול, כ1600 דונם ובימים אלו (טבת) מתחילות בה פריחות של צמחי בר. כל חובב טבע ימצא בה את מבוקשו, חובבי פריחות, חובבי טיולים, חובבי ג'יפים ואפילו דרכים למכוניות פרטיות יש בה.

מכאן נחזור למושבה הקטנה והציורית בהחלטה לחזור אליה בעוד שנה, היא תמתין לנו, היא לא ממהרת לשום מקום.