הרבנים בזכרון יעקב

אנחנו בסדרת סיורים בעקבות מסע המושבות של הרב קוק בחשוון תרע"ד (נובמבר 1913) והפעם נבקר בזכרון יעקב, ישוב של וילות, חנויות אפנה ומדרחוב מטופח, לא להאמין שכל זה צמח מכלום ב140 שנה, סיפורה של זכרון הוא סיפור הציונות

נתחיל את הסיור במוזיאון העליה הראשונה ברחוב הנדיב העוסק בספורה של זכרון יעקב דרך עיניה של רות שנולדה במקום עם עליתם של הוריה מרומניה ב 1882 ותוך סיור בחדרים השונים בהם מוצבים חפצים ומכשירי טלביזיה אנו עוקבים אחרי רות והוריה מרגע צאתם מרומניה והגיעם לגבעת זמארין אל חרפת עוני, על חסות הברון ופקידיו שהתעמרו בתושבים אך הצילו את הישוב ועד לשנות ה50 אז היתה כבר זכרון קריה מפותחת.

המוזיאון נקרא על שם שרה ומשה אריזון מראשוני העולים לזכרון, ברבות הימים תהיה לשרה אריזון נינה מפורסמת בשם שרי אריזון אשר תתרום את הכסף להקמת המוזיאון.

במקור היה בנין זה בית הפקידות של מנהלת הברון ומכאן נוהלו כל מושבותיו, פקידיו חיו היטב "על חשבון הברון" ויש טוענים שהברון עצמו הופתע כשראה לראשונה את הדרו של בניין זה.

מנחם אוסישקין כנס כאן ב 1903 את "הכנסיה הגדולה" במטרה ליצור מנהיגות לישוב בארץ, יש טוענים מנהיגות אופוזיציונית להרצל, ולהתנגד לתכנית אוגנדה. מנהיגות לא נוצרה כאן אבל הסתדרות המורים נוסדה כאן ברוח תנועת ההשכלה ובאספת היסוד שלה נקבעו שלוש המטרות של ההסתדרות החדשה:

להיטיב את מצב החינוך ולתת צביון לאומי עברי לכל בתי הספר בארץ-ישראל.

להחיות את השפה העברית והרוח הישראלית בבתי הספר.

להיטיב את מצב מורי בתי הספר בארץ-ישראל.

אף מילה על יהדות.

והמורים של הסתדרות המורים הם אלו שעצבו את רוחה של העבריות המתחדשת ואת תרבותה של המדינה שתקום 45 שנה מאוחר יותר.

נחצה את הכביש אל גן הטיול, שניטע בשנת 1886 ע"י פקיד הברון פרנסיס דיגור. גולת הכותרת של הגן , הבריכה, בה היו צמחי מים , דגי זהב, מזרקות ותאורה. רחוב הנדיב היה הרחוב של הפקידות ומי שנהנו מהגן היו בעיקר אנשי הפקידות, האכרים גרו ברחוב האכרים הנקרא היום רחוב הראשונים ובמפגש שני הרחובות הללו הוקם בית הכנסת.

היה זה בית הכנסת המפואר ביותר שידעה א"י, ועד היום הוא מרשים שתי שורות עמודים "מובילים" את עיניך ל"מזרח" היפה, שם שוכן ארון הקודש המוצב על הגבהה ומעוטר בטעם. במקור הייתה במה לרוחב "המזרח" שם היו מקומות שמורים לפקידי הברון "המיוחסים" –לעומת זאת לא הייתה "בימה" לקריאה בתורה אלא שולחן קריאה שהיה מותקן ברחבה מוגבהת, כאשר הגיעו הרבנים קוק וזוננפלד ב1913 במסע המושבות המפורסם הם הזדעזעו לראות ששולחן הקריאה סמוך לארון הקודש כמנהג הקהילות הרפורמיות בגרמניה שחיקו את הכנסיות באירופה. הרבנים לחצו ושולחן הקריאה הועבר למרכז האולם.

בסוכות 1916 – סגר הצבא הטורקי על המושבה עם גילוי מחתרת ניל"י. הגברים, כונסו לבית הכנסת שם נאמר להם, שאם חברי המחתרת לא יוסגרו זקני המושבה יוצאו להורג ראשונים והמושבה תיהרס עד הייסוד. בנוכחות הקימקאם הטורקי הוצא ספר התורה וכל התושבים נשבעו אמונים לשלטון הטורקי והתחייבו להסגיר את אנשי ניל"י. בכדי למנוע את חורבנה של המושבה, התארגנו קבוצות צעירים מבני המושבה, שיצאו לחפש ולשכנע את אנשי ניל"י שהסתתרו במושבה ומחוצה לה, להסגיר את עצמם ולהציל את המושבה, כידוע שרה אהרונסון התאבדה ויוסף לישנסקי נמלט ונלכד.

עד כה טיילנו ברחוב הברון בלבד, רחוב קצר אבל במרכז זכרון לכל בית יש סיפור, כל משפחה היא אגדה. זכרו אותם בדרככם אל בתי הקפה.