הרבנים בעתלית

זו הכתבה הרביעית שבה אני ממשיך בסיורי בעקבות מסע המושבות של הרב קוק מנסה לראות מה השתנה ומה נותר במהלך 106 השנים שחלפו מאז והפעם בעתלית.

עטליט היה שם המושבה הערבי, התושבים לא אהבו את השם הזה ובקשו שם חדש, הסופר קלוזנר הציע לקרוא למקום "מגדיאל" (בראשית, לו, מג), הרב קוק התנגד לקרוא למושבה על שם של אחד מאלופי אדום הוא אבי רומי (רש"י, שם) והציע את השם תרומיה על פי הפסוק מיחזקאל (מח, יב) "והיתה להם תרומיה מתרומת הארץ", ההצעה התקבלה בהתלהבות, נרשמה בספר המושבה ו..... שם המקום נשאר ללא שינוי, עתלית.

מעט מאוד נשאר מעטליט של אז מספר קטן של בתים מקורים בנויים מאבן כורכר, בצד הצפוני של רחוב המיסדים, 12 המשפחות שהיו במושבה בזמן המסע פרו ורבו ויעצמו במאד מאד והיום מונה הישוב 12000 איש.

גם חוות אהרונסון בה בקרו הרבנים, סגורה לקהל וחבל, כי לחווה ערך מורשת עצום, מכאן פעלה מחתרת נילי.

המשכתי בסיורי בעתלית אל מחנה המעפילים שהיום הוא אתר מורשת בתשלום ומחיב ביקור.

סיפורו של המחנה הוא סיפור העליה הבלתי ליגאלית בשנות הארבעים של נצולי שואה שנמלטו מהתופת הנאצית בזמן המלחמה ומסיוטי הזכרונות לאחריה. הבריטים אסרו על הכניסה לארץ. הניצולים שלמדו על בשרם באירופה מהו "חוק" ו"סדר" , בחרו להפר את ה"חוק" וה"סדר" לנטוש את אירופה הבוגדנית ולהעפיל ארצה בניגוד ל"חוק" ול"סדר" וכאשר נלכדו נכלאו במחנה המעצר בעתלית.

ב-10 לאוקטובר 1945 התחוללה דרמה במחנה העצורים כאשר חוליית פלמ"ח, בפיקודו של נחום שריג, פרצה למחנה בהפתעה והצליחה במשימתה לשחרר בכוח את כל אסירי המחנה, אך הבריטים המשיכו להשתמש במקום והמחנה התמלא מחדש בסופו של דבר.

לאחר תום מלחמת העולם השנייה, מספר המעפילים לארץ ישראל הלך וגבר. לאחר שהמחנה התמלא עד קצה הקיבולת בקיץ 1946 ,בין היתר בשל "השבת השחורה" ביוני 1946, בה נכלאו כאלפיים איש במעצרים המוניים של חברי ההגנה, האצ"ל והלח"י, החלו הבריטים לכלוא את המעפילים במחנות מעצר זמניים בקפריסין השכנה.

מחנה עתלית הפך לאתר מורשת לאומי, בסיור במקום תחוו את תנאי החיים שהיו כאן בשנות הארבעים, כולל צריפי העץ, שריוניות בריטיות, מגדלי שמירה, ואפילו חדר החיטוי בדי.די.טי (אל דאגה, לא מחטאים את המבקרים), כמו כן קיים במקום תיעוד מקיף של עדויות, צילומים, ומסמכים הקשורים להעפלה הבלתי לגאלית לארץ באותן שנים.

ספינת דייג ישנה שנרכשה בלטביה הוסבה לספינת מעפילים ובה מרכז מבקרים המדמה את ההעפלה באמצעות מצגת, המנסה להמחיש למבקרים את החוויה והקשיים שהיו כרוכים במסע.

ואם הגעתם ביום יפה, לכו לחוף הים, אל תכלת המים והשמים, אל המפרצים הטבעיים אל האניות המפליגות וזכרו את אלו שחרפו נפשם לעלות ארצה כמאמר "נאום תשובה לרב חובל איטלקי" של נתן אלתרמן.

אלמונית, קפיטן, היא הדרך הזאת,
ובלוידים אינה מפורסמת.
אך אם אין היא כיום רשומה במפות,
בהיסטוריה אולי היא נרשמת.

איך מגיעים

במחלף עתלית יש לפנות מערבה לכיוון עתלית בכביש 7212, ולאחר כחצי ק"מ מהמחלף פנייה ימינה לאתר הלאומי - מול הכניסה לעתלית. ניתן להגיע באוטובוס מכיוון ת"א או חיפה עד למחלף עתלית, לרדת שם וללכת כ 500 מ' עד למחנה המעפילים.

בכתיבת הכתבה נעזרתי בספרה של ה. לוין "בעקבות מסע המושבות"