הרבנים בכפר תבור

שני ברונים יהודים חיו בפריס במחצית השניה של המאה ה19. כך מתחיל הספור.

הברון רוטשילד היה יהודי טוב וכשבאו אליו מושבות העליה הראשונה בבקשת עזרה הוא תרם.... ותרם... ותרם. הוא תרם כסף וניהול ויעוץ חקלאי והמושבות חיו "על חשבון הברון"
הברון הירש לעומתו היה איש עסקים פרגמטי. הוא זלזל ברוטשילד השופך כספו לריק בפלסטינה שם הממשל מושחת ועצלן והמתישבים חסרי כל ידע בחקלאות. הברון הירש ראה עצמו כבעל חזון, הוא הקים את חברת יק"א שקנתה שטחים עצומים בארגנטינה שם הקימה מושבות יהודיות, יק"א לא חלקה תרומות, יק"א העניקה הלוואות.

ולא רק בארגנטינה, כמעט בכל ארץ שבה ניתן היה להקים "התישבות יהודית פרודוקטיבית" שם היתה יק"א. רק לא בארץ ישראל כי הברון הירש התנגד לעליה לפלשטינה.

ובסוף המאה ה19 כאשר הירש כבר לא היה בין החיים אבל מושבותיו בארגנטינה פרחו ואילו מושבותיו של רוטשילד סבלו מקשיים ומפקידות לא יעילה הגה רוטשילד רעיון מהפכני. הוא פיטר את כל המנגנון הפקידותי שלו ואת כל תקציביו העביר ליק"א , תנהל יק"א האנטי ציונית אך מעשית את מושבותיו בא"י ואדרבא תוסיף עליהם מושבות חדשות.

ויק"א נרתמה לאתגר.

וכדרכה החסכונית רכשה את האדמות הזולות ביותר בא"י, בגליל התחתון המזרחי, שם המסלע מבזלת הקשה לחרישה, שם המים מועטים והשודדים מרובים, שם חם בקיץ ובוץ בחורף, שם אין דרך נורמלית ורק שיירות גמלים הנושאות חיטה מהחורן לעכו דרך ואדי פיג'אס תהלכנה.

שם הקימה יק"א את מסחה, היא כפר תבור.

לשם הגיעו הרבנים לפני 111 שנה בדיוק בחודש חשון תרע"ד.

בני המושבה היו דור שני לעליה הראשונה, אם ההורים הקפידו על תרי"ג מצוות, הרי שבכפר תבור הקפידו על שמירת שבת בפרהסיה. לגבי השאר? "איש כמתנת ידו".

הרבנים התקבלו בכבוד רב. נערכו תפילות בקהל רב בבית הכנסת, דרשות נאמרו בפני הציבור, בעיקר ביידיש, מנהל בית הספר, ר' יהודה ענתבי, יהודי ספרדי ירא שמים האזין נרגש לכל הדרשות למרות שלא הבין מילה.

וזו התרשמותם של הרבנים
"כל אנשי המושבה... שמחו מאד לביאת הרבנים, דברנו עם תלמידים ותלמידות של ביה"ס.. הם לא ידעו כלל כי יש רבנים בישראל, ועניין תרומות ומעשרות היה כמעט דבר חדש תחת שמי המושבה"

לא כולם באו לשמוע את הרבנים.

נעדרו מורי בית הספר, חניכי "ההשכלה" היו ממתנגדי היהדות, תלונות רבות העלו ההורים על החינוך "החופשי" בבית הספר וגם המנהל ענתבי הסכים איתם אלא שקצרה ידוע מלהושיע.

נעדרו גם השומרים, חברי אגודת "השומר" המיתולוגית, של העליה השניה היו עוינים לכל סממן של יהדות פרי השקפתם הסוציאליסטית.

כפר תבור השתנתה מאז גדלה ויפתה ואם ברצוננו לחוש את מסחה של אז ניגש למוזיאון יק"א וחצרות האכרים.

המוזיאון נמצא במתחם אותנטי ובו חצרות איכרים. בחצרות ממוקמים, בין היתר, בית האיכר המקורי משנת 1911 ובו שני חדרי מגורים ומטבח מעץ ופחים ובית הרב ציון לוין. שמונה על ידי הרב קוק כרב המושבה. כחלק מהעיצוב מלווים את התצוגה חפצים אותנטיים

בתצוגה אגפים שונים ובהם, אגף של מוצגים רפואיים מראשית המאה ה-20. שחזור של חיי היומיום של האיכרים במהלך הדורות השונים דרך שחזור של חתונה, שימוש בגרמופון באירועים שונים, עבודה במחרשת "ביסוק" עם פטנט שפיתח ראובן גולדמן שהוסיף לה מערכת זריעה לראשונה בארץ.

במוזיאון נמצא דגם של בית הכנסת הראשון שצורת הישיבה בו הייתה זהה למיקומם של המתפללים במושבה, לכל אדם היה מושב קבוע לצד שכנו. מחוץ לשעות התפילה, שימש בית הכנסת כמרכז חברתי.

מ"חצרות האיכרים" נטייל ברחוב השומר אל הבית בו הוכרז על הקמת ארגון השומר (מאוחר יותר היתה שם מכולת של משפחת אבלס) היום הבית שומם. בכיכר שם מצטלבים "השומר" ו"המיסדים" פסל גדול של שומר עם משקו רכוב על סוסתו, נתרשם מבית הכנסת הגדול שהוקם ב ב1937 במימון של רוטשילד.

בכניסה הצפונית לרחוב המיסדים עומדת בריכת המים ההיסטורית ועליה גרפיטי משוחזר משנת 1947 "ביריה שלנו" זכר לעליה הגדולה לביריה בי"א אדר תש"ז.

יש עוד הרבה מה לראות בכפר תבור, יש מוזיאון מרציפן ומסעדות, כמעט ואין אזעקות, גם זה שיקול. מומלץ לבקר.

שבתאי שירן, מורה דרך בטעם יהודי, מארגן טיולים באוטובוס, במכוניות, בג'יפים וברגל.

טל' 0523246827