כפר הראה

הגעתי לכפר הראה בכדי לחפש מסעדה "הרואה בקפה" ומצאתי עצמי מטייל בתוך נוסטלגיה, נוסטלגיה למפלגה שתרמה תרומה אדירה להתישבות הדתית בארץ ולתפיסת העולם שלנו היום מפלגת "הפועל המזרחי" שהתמזגה עם "המזרחי" ויחד הקימו את המפד"ל זכרה לברכה.

מפלגת "הפועל המזרחי" לא הותירה אחריה מבני פאר, אך היא הותירה ישובים מפוארים, ישיבות מפוארות ותפיסת עולם המנחה אותנו עד היום, כפר הרא"ה הוא המוזיאון החי של "הפועל המזרחי"

השנה היא 1922, העליה השלישית כוללת בתוכה קבוצות של חלוצים דתים הדוגלים בעבודות כפיים שונות ברחבי הארץ, כגון סלילת כביש טבריה וניקוי בריכות שלמה ליד בית לחם. פועלים אלו לא מוצאים כתובת בהסתדרות העובדים הכללית האנטי דתית שדגלה בעבודה בשבת והקמת מטבחים טרפים לפועלים. , הם מחפשים הסתדרות אחרת, שתהיה קשורה למסורת היהודית מחד וסוציאלסטית מאידך. אותם פועלים לא משתלבים גם בתנועת "המזרחי" שהסתייגה מהדרך הסוציאלית של תנועות הפועלים ולכן הם מקימים את "הסתדרות הפועל המזרחי" , זו עם הפנקס הכחול שדאגה לקופת חולים ולשכת עבודה בשיתוף ההסתדרות ולמטבחים כשרים ללא עזרת ההסתדרות. "הפועל המזרחי" הקים ישובים כמו עמיתיו בתנועת העבודה וישיבות בניגוד לדרכה של תנועת העבודה.

כְּפַר-הָרֹאֶ"ה קם ב ה' כסלו ה'תרצ"ד כמושב דתי של תנועת הפועל המזרחי והוא קרוי על שמו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. המושב הוקם כשהסיסמא שלו היא "תורה ועבודה" זו היתה סיסמת "הפועל המזרחי" שהנחיל אותה לתנועת הנוער המפוארת שלו "בני עקיבא"

בי' בחשוון ה'ת"ש (1940) הקים הרב משה צבי נריה סמוך לכפר את "אם ישיבות בני עקיבא".היא ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, שהיתה הראשונה ששילבה לימוד תורה עם לימודי חול ועבודת אדמה.

הרב הראשון של הכפר, בימים שאיש לא העלה בדעתו שכפר זקוק לרב, היה הרב שאול ישראלי תלמיד מובהק וקרוב של הראי"ה קוק והרב חרל"פ לימים ראש ישיבת מרכז הרב, חבר מועצת הרבנות הראשית וממקימי חבר הרבנים שעל יד הפועל המזרחי.

כל אלו שמות, מושגים ואישים שכבר כמעט ואינם זכורים היום.

ואני נכנס לכפר ברחוב הראשי הוא "דרך תורה ועבודה" , מגיע לככר הראשית, מרכז הכפר, סביבה כל המבנים המיצגים של הכפר, בית הכנסת, ארכיון תערוכת הכפר ומולם מכון התערובות של הכפר. כמה סימלי שברחוב "הפועל המזרחי" ישכנו זה מול זה מכון התערובות ובית הכנסת. תורה ועבודה אמרנו.

נכנס לבית הכנסת, בנין טיפוסי בסגנון בסילקה כמקובל בבתי הכנסת של המאה ה20, לא מפואר אך מכובד מאד. על הספסלים שמות היושבים, בקומה השניה בעזרת הנשים רשום על אחד הספסלים, רבקל'ה, לא הגברת רבקה, לא ריקי ולא סתם רבקה רק רבקל'ה, אפשרי רק בישוב שבו אנשים מכירים זה את זה מילדות.

תערוכת הכפר סגורה, לא תיאמתי ביקור, אך בגב הבנין שלט עם שמות כל שבטי בני עקיבא ובוגריהם מהכפר מ1935 ועד היום.

רחוב אחד על שם הרב נריה זצ"ל ורחוב אחר ע"ש הרב שאול ישראלי זצ"ל מענקי הרוח של הציונות הדתית מיצגים את דרך התורה של התנועה, "דרך השדות" ו"רחוב הבאר" מיצגים את חיי העבודה.

מהכיכר הבאה נמשך רחוב "בני עקיבא" אולי התוצר המפואר ביותר של "הפועל המזרחי".

מכאן ממשיכה הדרך אל גבעת הישיבה, שם נמצאים גם שני מוסדות מפוארים מכון "שם עולם" לחקר ותיעוד השואה ו"מוזיאון הציונות הדתית" הם זכאים לכתבות נפרדות. הם כבר מחוץ לכפר, גם בזה יש סימליות מסוימת, " הציונות הדתית" איננה "הפועל המזרחי" , "הציונות הדתית" היא בתה של "הפועל המזרחי" אך היא שייכת כבר לדור אחר ולמציאות אחרת.