שביל הים מראש הנקרה לאכזיב

שביל הים

רקע

שביל הים, בשלב זה, הוא רעיון, הוא חזון בשלבי מימוש ראשונים.

הרעיון הוא להנגיש את הים וחופיו, הסביבה, התרבות והמורשת הימית למטיילים בישראל ולהעמיק את תחושת השייכות של חופי הים על מגוון הצמחיה שלהם, הגיאולוגיה וההיסטוריה שלהם לציבור הישראלי.

בחזון מדובר על שביל הליכה שאורכו כ־240 ק"מ, מראש הנקרה ועד זיקים, בפועל יש הרבה גורמים אזרחיים וצבאיים שקוטעים את הרצף, עד כה סימנו אותו רק מראש הנקרה לקיסריה, בדילוג על חיפה והקריות. עדיין יש חוויה של ראשוניות למי שצועד לאורכו. אז אנחנו ב"מורשת הגליל" בהדרכת דפנה מאיר גאים להיות בין הקבוצות הראשונות שחונכות אותו..

מקטע 1 - מחוף הנקרה לאכזיב.

התחלנו את השביל בראש הנקרה קרוב למעבר הגבול ללבנון, שם המקום נגזר מזוג נקרות טבעיות באורך כולל של 200 מ' חפורות בגובה פני הים בסלע קרטון לבן מבהיק וכאשר גלי הים מתנפצים בהם נוצר מחזה יחודי, הכניסה בתשלום, אז ויתרנו.

מכאן ניתן ללכת רק דרומה, (בינתיים, עד שיבוא השלום), יורדים למרפסת התצפית וממשיכים בצד הכביש לאחר כ-150 מ', ליד עוגן הדרך של שביל הים, יורדים מערבה במדרון ההר למבתר רכס הכורכר שתוואי מסילת הברזל המנדטורית עבר בו.

ב-1942 במהלך מלחמת העולם השנייה חצבו הבריטים לצורכי המלחמה את המנהרה החוצה את הרכס ומקשרת בין ישראל ללבנון. במנהרות הונחה מסילת רכבת בכך נוצר רצף של מסילות ברזל ממצרים ללבנון, לסוריה, והלאה לטורקיה ולאירופה. וחיפה הפכה לזמן קצר למרכז תחבורה בינלאומי.. בשנת 1947 החליטו הבריטים לפתוח שירות רכבות אזרחי בקו בין חיפה לבירות, אנחנו עדיין ממתינים..

פונים ימינה ועולים במדרגות אבן אל רכס הכורכר החופי . יורדים אל חוף משרפות מים,

שם האתר לקוח מפסוק בספר יהושע פרק יג "כָּל יֹשְׁבֵי הָהָר מִן הַלְּבָנוֹן עַד מִשְׂרְפֹת מַיִם כָּל צִידֹנִים אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" השם שמשמעותו אידוי (שריפת) מים מעיד על מפעל להפקת מלח, בבריכות אידוי מי הים באמצעות השמש ואכן ברחבי האתר ניתן להבחין במשטחי כורכר מרובעים רבים החצובים בסלע, אשר חלקם הגדול מצופה בטיח. החוקרים סבורים כי משטחים אלה נוצרו בתקופה העתיקה בעקבות כריית אבן הכורכר לשם בניין. לאחר מכן שמשו בתור בריכות לאידוי מי הים לטובת הפקת מלח, ואף לגידול חלזונות מהם הפיקו הפיניקים, את צבעי הארגמן והתכלת המקראים ששימשו לאריגים יקרים ולפתילי תכלת בטליתות.

חוזרים ומתחברים לטיילת הסלולה. חולפים על פני חוף בצת ושפך נחל בצת

שלט עץ בקרבת השביל מכריז על חניון אחיטוב. החניון כ-50 מ' ממזרח לשביל הוא פינת צל יחידה לאורך המסלול. עצי אורן ואקליפטוס מזמינים להפסקה של קפה. החניון, מצויד בשולחנות פיקניק ובפחי אשפה.

כ-700 מ' מדרום לחניון יש רחבת חניה בצד המערבי של הטיילת. מי שייגש לחוף, כ-50 מ' מדרום לרחבת החניה, יגלה תעלה חצובה ברוחב כ-20 ס"מ ובעומק כ-15 ס"מ, שקולטת מי ים כאשר הגלים מתנפצים אל החוף. זוהי תעלה אופיינית להעברת מים אל אגן ששימש בעבר להפקת מי מלח ולגידול חלזונות.

האתר הבא הוא אנדרטת ההעפלה הניצבת על משטח סלע שכמעט ונושק לגלי הים. האנדרטה, מעשה ידיו של הפסל והצייר יחיאל שמי מקיבוץ כברי, נעשתה מחלקי ספינת המעפילים פַּאטְרִיָה בשנת 1968.

האניה פטריה הייתה אוניית גירוש בריטית שרוכזו עליה מעפילים משלוש אוניות שנתפסו בנובמבר 1940, ליד חופי ארץ ישראל, במטרה לגרשם למאוריציוס. על מנת לעכב את הגירוש הטמינה "ההגנה" פצצה באונייה בעת שזו עגנה בנמל חיפה, במטרה לגרום לה נזק קל; אך הנזק היה גדול מהמתוכנן, והאונייה טבעה ועמה טבעו למוות כ 250 מעפילים ושני שוטרים בריטים. היתה זו תקלה טראגית שההגנה ניסתה במשך שנים להתנער מאחריות עליה.

בשפך נחל כזיב. אנו פונים מזרחה אל אנדרטת יד לי"ד לזכרם של 14 חללי הפעולה בגשר אכזיב.

ב"ליל הגשרים", הלילה שבין ה-16 ל-17 ביוני 1946, יצאה יחידה של הפלמ"ח לפוצץ את גשרי הכביש ומסילת הברזל הנטויים על נחל כזיב, כדי לחבל בתנועת הצבא הבריטי. הכוח הלוחם התגלה על ידי נוטרים מקומיים לפני שהגיע ליעדו, כדור פגע ביחיעם וייץ (על שמו קיבוץ יחיעם) .כדור נוסף פגע בתרמיל חומר הנפץ שנשא אחד החבלנים ובפיצוץ נהרגו עוד 13 מלוחמי היחידה. קבריהם של 13 החללים היו בחזקת תעלומה במשך שנים עד שרובם נמצאו בבית הקברות בחיפה וחלקם בקבר אחים במצובה. כולם הועברו ונקברו כאן בשנית בקבר אחים.

עוד כמה עשרות מטרים ואנו בכניסה ל"מדינה של אלי אביבי"

אלי אביבי שכר ב 1952 מרשויות מדינת ישראל שני מבנים על החוף במטרה לשפץ אותם. הוא בנה שם את ביתו בית אבן ועץ ופתח בו מוזיאון . הכפר של אביבי זכה להצלחה, והיה מוקד משיכה לבליינים ולצעירים. בשנת 1971 הוקם במקום הגן הלאומי תוך הפקעת שטחים מרשותו של אלי. כצעד מחאה נגד בנייתו של הגן הלאומי הכריזו אלי ורינה אשתו על הכפר שלהם כמדינה עצמאית שאביבי היה נשיאה, רינה היתה האזרחית, למדינה היו דגל והמנון ואף הונפקו דרכונים. מבקרים באתר יכולים לבקש שדרכוניהם יוחתמו בחותמת מיוחדת.

אלי נפטר ב 1981 ורינה אשתו היא היום האזרחית היחידה ב"מדינה"

ובסיפור נחמד זה מסתיים הטיול שלנו במקטע הצפוני של שביל הים.

שבתאי שירן- מורה דרך בדגש יהודי, בעלים של חברת "מורשת הגליל" 0523246827